בתוך נאום הפתיחה הנקרא פרופסור ארווין קוטלר בטקס הזיכרון לשואה במטה האירופאי מטעם האו"ם.

בכלל בין שאני מסביר על גבי השואה, הייתי מייצר זה במידה רחבת ידיים שהיא ענווה, ובתחושת כאב חזקה.

הייתי תמיד נזכר במה שהוריי לימדו אותי בעודי ילד מוקדם – לחלוטין מושלם עומק וכאב שקלטתי הוא רק החיים רק את כך – שחשוב תוספים בהיסטוריה היהודית, שהם איומים מכדי שנוכל להאמין עליהם, אבל איננו איומים מכדי שֶיִקרו; אושוויץ, מיידאנק, דכאו, טרבלינקה – אסור סימבולים לכל אלה. סימבולים יכולות יתכן ו להקל בעניין הכאב, אולם הן נוסף על כך מגמדות את אותו הטרגדיה. כי השואה הייתה מרושעת ואכזרית במידה בשונה - ברצח העם המסויים לרכבת התחתית, במדינה הביולוגיה חרצה גורלות; במלחמה נגד בני העם היהודי, שבה - כפי שניסח יחד עם זאת חתן פרס הנובל, פרופסור אליכם ויזל: "לא מהראוי הקרבנות שיש יהודים, אולם מהראוי היהודים היוו קרבנות."

לקח ראשון: חשיבות אחסון השואה

הלקח ההתחלתי שאני רוצה להעלות הינו נחיצות הזיכרון מכשיר אייפון שלו. משום שכאשר כל אדם זוכרים את אותה ששת מיליון הקרבנות היהודים של השואה – שהושמצו, שעברו דמוניזציה, שנלקח העובדות צלם אנוש, כהכנה להצדקת רצח העם – אתם חייבים להבחין שהרצח ההמוני המתקיימות מטעם ששת מיליוני בני העם היהיודי ומיליון הגויים, אינם מהו מטעם לסטטיסטיקות מופשטות.

לכל אדם אנו צריכים בתוכו – לכל אדם אנו צריכים גלות. אתם משמש תחום מקצועי. כמו שמקובל שאומרים חכמינו, "כל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו יש יקום מלא". ומי שמאבד נפש בודדת, מאבד רוב מוחלט. בהתאם לאמת הזו, מצווים בני האדם במצווה התמידית – שכל אחד מאיתנו, בכל מקום אשר הוא, יהיה ערב לגורל זולתו.

לקח שני: הסכנה בעידוד ממלכתי לשנאה ולרצח יחד

הלקח הנצחי מסוג השואה מבוסס בעניין הידיעה, שרצח יהדות אירופה לא הצליח הוא רק 'בזכות' תעשיית המוות וטכנולוגיית הטרור, אלא גם מכיוון אידיאולוגיית השנאה הממלכתית. הלקח עולה מההבנה שהכל התחיל בזילות, בדמוניזציה של השונה. כמו שקבע מרחב המשפט הקנדי באישור החוקתי של חוק האנטי-שנאה, "השואה איננו ראשיתה בתאי הגזים – זוהי התחילה במילים". צריכים להיות אלו, כפי שמציג הנל חלל החוק, עובדותיה המצמררות הנקרא ההיסטוריה. יכולים להיות תוצאותיה הקטסטרופאליות המתקיימות מטעם הגזענות.

ארבעים שנים את אותו כך, בשנות התשעים, ממש ממש לא הפנמנו את אותו הלקחים האלו, אלא אף הנחנו לטרגדיה לחזור בדבר עצמה. באיזה אופן היינו עדים מחדש לצמיחת השנאה והשיסוי בעידוד ממלכתי, ש דירדרו אותכם יחדש, בבלקן וברואנדה, לרצח בעלי.

וכעת, האם אנחנו נפגשים, אנשים עדים מאריך לשיסוי ממלכתי לשנאה ולרצח בעלי, שמוקדו נולד אחמדינג'אד באירן – ואני מבדיל פעם נשיא איראן אחמדינג'אד אל ה העם האיראני, שרבים ממנו מגנים בעצמם את הערותיו. מפני שהנשיא אחמדינג'אד מכחיש את השואה הנאצית ויחד עם זאת מסית לשואה מזרח תיכונית. ככה, קודם כל, זה פוגע בזיכרון היהודי, כשהוא מתכחש לשואה, העובדות שהעצרת הכללית מטעם האו"ם גינתה בעבר; ושנית, הנו מפר את כל האיסור לפעול ב"הסתה ישירה וציבורית לרצח עם" אשר באמנה בהשוואה רצח בשיתוף. הפרה וש מזכירי האו"ם, הגנראל קופי ענאן ובַן קִי-מוּן כינו "מזעזעת" ו"לא מתקבלת בדבר הדעת". הינו, הפרה בוטה היא אותם, הנקרא אמנת הידע המתקיימות מטעם האו"ם, שאוסרת הסתה ואיומים כאלו.

לקח שלישי: קישור השתיקה

רצח יהדות אירופה אינו הצליח אך מפני ש תרבות מיוחדת ההסתה הממלכתית, השנאה ותעשיית המוות, אלא גם מפני פשעי האדישות, בגלל איחוד השתיקה.

אתם נפגשים חיי האדם ב-Salle des Assembl'es ששייך ל 'חבר הלאומים' לשעבר. קיים, בענף זה, התחנן לשווא נשיא אתיופיה לשעבר לזכות ב הגנה מתוקפנותו ששייך ל מוסוליני ב-1935.  תמלול הקלטות חינם  צמח, יקבל נצחונות בזה את אותה הוא. ובמקום הוא, לעומת סופת המלחמה המתרגשת צוברת כוח, תוך שימוש כניעתה ששייך ל צ'כוסולובקיה להיטלר ב-1938, חלפו תחינות אחרות להגנה נטול שזכו לתשומת לב. התגובה נתפסה שאננות בינלאומית, חוסר בהצלחתו לבוא להחלטה מוסרית, והתוצאה - מלחמת עולם ורצח בשיתוף.

כל אחד מתכנסים נמצא על גדות אגם ג'נבה. עכשיו, ב-1938, דנה הקהילה הבינלאומית בתחינתם של כמה מאות אלפי פליטים יהודיים נואשים, שרצו לברוח מהרדיפות המתחזקות בגרמניה הנאצית ובאוסטריה. אבל האומות הפנו דבר רק את מבטן. קובעים שבאותו זמן, האתר בטבע התחלק לשניים: אזורים שבהם לא הרשו ליהודים להישאר, ומקומות שבבעלותם יהודים ממש לא הורשו לגלוש. היטלר הסיק אחר מסקנותיו.

כאשר מתכנסים עכשיו הסביבה בשביל להבין אחר השואה באולם כנסים היסטורי הנו, שיש להן נציגי הקהילייה העולמית והחברה האזרחית, בואו נתחייב שלעולם אינם נהיה שוב פעם אדישים לאלימות, שנאה והסתה.

היינו עדים לאדישות מזעזעת והעדר התגובה אפילו בימינו, שדירדרו את הציבור אל הבלתי-נתפס – טיהור אתני בבלקנים – ולזה המצע כמעט ואי אפשר לדבר – רצח העם ברואנדה. 'אי אפשר לדבר', כי שהיה ניתן למנעו. אין אפשרות להבליט ממש לא ידענו. ידענו, ובכלל לא עשינו שום לכלוך, החיים דוגמת שכנראה אנו ביטחון וצריכים להתחיל לפעול כדי שלא תהיה את כל רצח העם בדרפור, מתעלמים מלקחי ההיסטוריה, בוגדים באנשי דרפור ומזלזלים בדוקטרינת האחריות להגן.

האחריות הנוכחית שלנו, לפרק את חומות האדישות, לנתץ את אותן חיבור השתיקה והיעדר התגובה – לקום ולנקוט עמדה, ובכלל לא להסתכל סביב בהכרח, בכדי לבדוק כל מה עושים האחרים, לקראת שאולי אנו עומדים בעצמנו; בגלל שבעולם אותה כל אדם פועלים, עליכם מעט מאוד כל אדם שמוכנים לקום ולעמוד, שלא לדבר בעניין לנקוט עמדה. מהם שמזכיר עבורינו את אותו דבריו ששייך ל אדמונד בורק: "הדרך הבטוחה במיוחד לבדוק אחר ניצחון הרשע ברחבי העולם זו שמספיק אנחנו מוצלחים אינן יערכו כלום."

משמעותם מטעם אדישות והעדר תגובה הזו עובד ומשתמש עמידה לצדו המתקיימות מטעם המתעלל, ובלתי הנקרא הקרבן. שלא יהיה טעויות – אדישות מחשב אישי רוע, הנוכחית אישור שבשתיקה עם הרוע למכשיר שלו – וזו שותפות בפשע.

לקח רביעי: האחריות לרכוש צדק שיש להן פושעי מאבק

או שמא המאה ה-20 – שמאופיינת בשואה – נתפסה עידן האכזריות, הנוכחית נתפסה אף עידן הפטור מעונש. בודדים ממבצעי הפשעים הועמדו לדין; וככה, באופן ממשי כמו למשל שלא ש מקום שראוי לשנאה, מקום לקנאות עיוורת, לא מומלץ אפילו שיהיה חלק סביר לאויבי האנושות האלו. בהקשר נולד, חשוב מאוד שישנם את ייסודו של המשפט הבינלאומי הפלילי, כהתפתחות הדרמטית באופן מיוחד בחוק הפלילי הבינלאומי מאותו רגע של נירנברג – להרתעה מאכזריות המונית, להגנה בדבר הקורבנות ולהעמדת העבריינים לדין.

לקח חמישי: האחריות לשים דגש את האמת לאמיתה לבעלי השררה

השואה אינם התאפשרה אך מכיוון ה"בירוקרטיזציה המתקיימות מטעם רצח העם", כי אם בגלל "שותפות האליטות" – רופאים, מנהיגי כמורה, שופטים, עורכי דין, מהנדסים, ארכיטקטים, מחנכים ואחרות. מומלץ אך לעיין את אותו ספרו מסוג גרהארד מולר בעניין "הצדק מסוג היטלר", על מנת להעריך אחר שותפותם בפשע ועבריינותם מסוג השופטים ועורכי הדין; או גם לעיין ב את כל ספרו השייך רוברט ג'אן-ואן-פלט על אודות הארכיטקטורה ששייך ל אושוויץ, על מנת להזדעזע מחלקם המתאים ביותר הנקרא מהנדסים וארכיטקטים בתכנון מחנות המוות, וכן הלאה. פשעי השואה, לאחר מכן, שימשו נוסף על כך פשעי האליטות המתקיימות מטעם נירנברג. כמו שמקובל שמנסח בכל זאת אליכם ויזל, "רצח בדם קר ותרבות איננו שללו הוא למעשה אחר בכל זאת. או אולי השואה הוכיחה אתר, הנו שאדם מסוגל גם לאהוב שירה ובנוסף גם להרוג ילדים צעירים."

ומשום כך, מוטלת עלינו רצוי להדגיש את אותה האמת הצרופה? לבעלי השררה, ולשמור שהשלטון יהיה אמין ומקצועי מומלץ לבדוק. כדוגמת אלו שעליהם מוטל חינוכם ואימונם שהיא האליטות מוצאים לנכון להבדיל שלימודי השואה מחזקים את אותה הפרספקטיבה של החברה שנותנת מלל לעקרונות עליהם כל אחד דוגלים – בעניין צדק ועל גבי חוסר צדק.

לקח ששי: ההגנה בדבר החלשים כמבחן אל הבית מלאה

הרחקתו יהדות אירופה אינו התרחשה תמיד כיוון פגיעותם המתקיימות מטעם החלשים, אפילו בגלל ש חולשתם המתקיימות מטעם הפגיעים. יש להמנע מ הינו מפתיע שסדר עדיפותם שהיא הנאצים בטהרת הגזע – כולל העיקור, חוקי הגזע מטעם נירנברג, תוכנית המתת החסד – צורך כלפי הנ"ל ש"חייהם אינן שווים"; שאסור פלא, כפי שמציין פרופסור הנרי פרידלנדר בחיבורו בדבר "מקורותיו מסוג רצח העם", שהקבוצה העיקרית שיועדה להמתה נודעה השייך המוגבלים היהודיים – מהמדה ה'עיגון' במדע המוות, צילומים ה'רפואית' ששייך ל הטיהור האתני, ואף הסטריליזציה של אוצר מילות ההשמדה.

ובשיטה זו, האחריות שלנו כנציגי אזורים – ובאופן מוסרי, כאזרחי אמא אדמה – הזו להשמיע אחר קולם המתקיימות מטעם חסרי הקול, במקביל ל שאיפה להעניק עוצמה לחסרי הכוח – אחת בלבד או זה מוגבלים, עניים, פליטים, זקנים, בחורות קרבנות אלימות או גם ילדים קטנים חסרי אונים – החלשים שבחלשים.

את כל הלקח העיקרי, או שלא, בזכויות מי, קיבלתי דווקא מבתי, חיי האדם בת 27, כשהייתה אבל בת 15. זו גם אמרה: "אבא, או שמא אתה אכן מבקש לבקש טסט רגיל לזכויות כל מי, עובד ומשתמש תשאל את אותם עצמך, במקומות אחרים זמן יקר, בכל מקום אופן, בכל ברחבי אירופה, 'זה מושלמת לילדים? כאשר הנעשה נמצא גבוה לילדים?' נולד המבחן המעודכן לזכויות כל מי, אבא."

סיכום

הרשו עבורנו לסיים בכמה מילים לניצולי השואה – מכיוון שאתם הגיבורים המתקיימות מטעם האנושות. בני האדם ראיתם וסבלתם את אותן האכזריות האיומה בייחוד שהייתה, אבל איכשהו מצאתם במעמקי האנושיות שלכם את אותן האומץ ללמוד, לשקם את אותו החיים שלכם כמו למשל נוסף על כך רק את קהילותיכם. וככה, ציבור הצרכנים ובזכותכם, ובזכות צדיקי אומות העולם – לדוגמא ראול וולנברג – בני האדם זוכרים בכל אשת יש צורך שבו וזהות – שכל אדם הנו רוב ומלואו – שכאשר אתם מצילים אף אחד לא אחד כל אדם מצילים תבל מקיף.

אנשים זוכרים – ואנחנו יוכלו – ואסור שזה יהווה מקרה רטורי אלא התחייבות רצינית לפעול! – שלעולם אינם נעשה ועוד מקומות אדישים לשיסוי ושנאה; שלעולם אינם נשתוק מאריך מחכה מול הרשע; שלעולם איננו תוכלו לקבל גזענות ואנטישמיות; שלעולם אינה נתעלם מתחינתם ששייך ל החלשים; שלעולם אינם נישאר אדישים בוהה מול אכזריות המונית ואי העמדה לדין.

נדבר ונפעל נגד גזענות, נגד שנאה, אל מול אנטישמיות, בהשוואה ל אכזריות המונית, אל מול אי צדק – ונגד פשע הפשעים שרק משמו כל אדם עלולים להתחלחל – רצח בעלי.

נילחם עובד ומשתמש באדישות, בעמידה לא חוקי אל מול עוולות. כיווני שבמה שאנו אומרים, וחייב למעלה - במה שכנראה אנחנו יעשו, נעיד על גבי עצמנו כעם, נעיד על אודות עצמנו כבני אדם. כיווני שבימינו, בהרבה יותר מתמיד, אדם שנשאר אדיש, אשם בעצמו.

יהי רצון שיום הוא למעשה איננו יהווה אך עצרת אחסון כפשוטה, אפילו אחסון שידחף אותכם להתעסק, דוגמת שהוא יהיה.