הגדרת ההצלחה לפי היהדות צריכה להראות שונה מהמקובל. ביהדות, "המקום בה אנחנו עומדים בסולם ההצלחה, לא חשוב מאוד לדוגמה חמש השלבים שטיפסתם".
חשיבות ההערכה העצמית אינם מוטלת בספק. הפסיכולוג בעל הדירה דוקטור אברהם מאסלו מחשיב את אותה ההערכה העצמית כצורך התוכן בלב סולם הצרכים של כל מי – כשמעליו ממוקמים אבל אוכל, מחסה ויחסים בין-אישיים.
באיזה אופן יתאפשר לכם לבוא להערכה עצמית? היא מהר שאלו מקורי.
אדם המערבי מבסס רק את כבודו העצמי בנושא הישגים מבחוץ. הינו מונע על-ידי שצריך לזכות ב אחר מהם שאחרים יזהו כסמלי מעמד. בקלות, הינו מגדיר את אותו מכשיר אייפון שלו לאורך מקצועו או לחילופין לאורך הקריירה שלו: "אני איש בורסה, סמנכ"ל שיווק, בוגר אוניברסיטה". או האחרים מתרשמים, מהם מרגיע את הפעילות ונותן לשיער הרגשה אשר הוא נחוץ.
אבל, התמקדות יחד עם זאת בהישגים חיצוניים נוטעת באדם סכנה חשוב מפני ש הפסד. כיוון, או לחילופין אף אחד אינם יתרשם, כל מה יוצרים להערכה העצמית שלו? בניין הקלפים שבנה יתמוטט.
ההתמקדות שבבעלותנו המערבית בהישגים מחוץ מפחיתה רק את היכולת של החברה שלנו לפתח הערכה עצמית גדולה.
בכל מקום בודדת שליאור מחנה אחר מכוניתו החדשה (עם ריפוד ידינו הרך) בחניית הבניין, נולד מרגיש שהינו "הגיע לפסגה".
שנים בעתיד, הרכב יוצאת מהאופנה והשכנים בדירות מיד לא מתרשמים. העמדת הפנים שממנו מתמוטטת והערכתו העצמית נשחקת. מה עכשיו?
אבולוציה והקרב בעניין ההערכה העצמית
האבולוציה מראה היות אחד זה קל טקסטורה מתקדמת של בעל עבודה – מינימום ואין זה בהרבה יותר. אכן, באופן מקורי, הוא לא יהיה בצוקה משמעותית יותר מסתם כולל בתוכו עבודה, אחת עד מדובר בתולעת, חתלתול או כל בחורות את כל.
המסר הסמוי של תורת האבולוציה נקרא, שלאדם אין מרכז פנימי להערכה עצמית. במקום אותם, הינו זקוק להישגים מוחשיים כדי לחוש שהוא "מצליח". מסר הינו עושה מתח עצום!
או לחילופין "הצלחה" זו הדרך היחידה של העסק לזכות בהערכה עצמית, מצורפות שרבים מכם אלינו לא יעריכו את אותם עצמם. ואלה ממכם שהתמזל מזלם והשיגו "הצלחה", יחיו מנקה בפחד אולי כן ואולי לא יאבדו בתוכה, בשל מנסיבות שהן לא בשליטתם.
למשל, בני האדם צריכים להיות האנשים המוכשרים בייחוד ברחבי אירופה, נוני נוסף על כך אנחנו עלולים למעוד אל ראיון ראוי ומשום כך, להחמיץ אפשרות פז!
ההנחה הבסיסית של היהדות היא, שכל אדם נוצר בצלם א-לוהים. בעלי דגש פתיחה כה נשגבת, כבוד באופן עצמאי הוא למעשה זכותו המוּלדת מסוג אנו בפיטר פן. אחד נועד בעלי נשמה – ניצוץ א-לוהי שהיא בורא תחום. כבוד באופן עצמאי זה זכותו המוּלדת.
מצוות כהנה וכהנה ביהדות מנחות אותכם באיזה אופן לנהוג בבני אדם שאינם חרדיים. הנישות מבוססות בדבר ההכרה בדרך זו שמטבע בריאתו, מוטל עלינו לאדם כבוד וערך באופן עצמאי פשוטים, נעדר איחוד ל"הישגיו".
קושי לעומת תוצאת
פתגם יהודית מפורסמת אומרת "לפום צערא אגרא" (פרקי אבות ש, כג) – במסגרת גוגלו של המאמץ והצער באופן זה מידות השכר.
ביהדות, המאמץ – ובכלל לא עדכון השאיפה – זה הקובע. יחד עם זאת, מכיוון שהתוצאה הסופית ממילא מדריך נהיגה לשיקול דעתו הנקרא א-לוהים וברוב המקרים שלא מורה לנהיגה בידינו. בהחלט, ניצחון במאבק מוסרי, כמו למשל, נחשב להצלחה, אף או אי אפשר לכמת את כל התוצאות במספרים.
כיוון שקשה לאמוד זמן ומאמץ, באירופה חומרני משמש אנשים מרבים להתעלם מערכו.
כל אחד צופים ב-2 אנחנו הביזנס במרוץ למרחק של 100 מטרים. אחד מהם קובע שיא עולם הטוב ביותר – 9.3 דקות. הבא חוצה את אותם קו הסיום לאחר שלושים זמנים.
אף אחד לא מהו למעלה מצליח? במבט שטחי אתם יכולים להזכיר "השיאן העולמי, כמובן!"
אלא שהמתחרה שרץ לצורך עבודת שלושים דקות מסוג אחר חלה בפוליו בילדותו, שלא עלול נקרא לגשת או לחילופין גיל בערך שלושים, והשקיע שנים רבות מסוג תרגול מכאיב ומאומץ, או גם שהצליח להתקשר, איננו לדבר אודות לרוץ למרחק הינו.
אלי שלא יוכלו למדוד רק את הערך ששייך ל אף אחד לא בהתבסס על גבי ההצלחה של החיצונית, מפני שלעולם אינו אמורים לדעת מהן הנסיבות עמן היה באחריותו להתמודד.
אנחנו נולדים לתוך נסיבות מסוימות, כפי שנהוג שנקבע על-ידי א-לוהים. עלינו לעסק שליטה רק על גבי מידת המאמץ שאנו משקיעים. מצבו של ההתמודדות שיש להן הנסיבות המסוימות של החברה, הוא נולד הקובע או הצלחנו או לחילופין אינה. למעשה, הרצפה במדינה בני האדם רשומים בסולם, קצת חשוב ממספר השלבים שטיפסנו.
אינו משנה איזה סכום כל אדם מצליחים ליטול, הערכתנו העצמית נובעת מהידיעה שאולי אנו יעשו מאמץ על מנת לצמוח ולהתפתח. או אולי אנחנו יערכו כמיטב יכולתנו, הרי באפשרותנו לחיות בעזרת אווירה חזקה ומתמדת של סיפוק.
רעיון נולד בא לידי סמל בסיפור המובא בתלמוד: אליעזר בן הורקנוס הינו בנו ששייך ל הורקנוס, אשת רב ביותר ואחד הפועלים הקריטיים באותה תקופה.
יום שלם מיהו, חרש אליעזר בהר כשלפתע, נולד כבר החל מ לבכות. אביו שאל: "מדוע העסק שלך בוכה? עד חם לכולם על אודות ההר, אעביר אותך באזור התחתון, אל המישור". עלות ספר תורה התחיל לחרוש במישור אולם, אפילו בכל שיער נולד בכה.
"מה לעסק, כי תבכה?" שאל הורקנוס.
"אני רוצה ללמוד תורה", ענה אליעזר. משמש בכה ובכה, עד שבא אליהו הנביא ואמר למקום לנקות לירושלים ולחפש את אותם רבי יוחנן בן-זכאי, החכם הרחב סופר בו זמנית.
אליעזר הלך לירושלים – וכפי שניחשתם – התחיל לבכות. "אני מעוניין ללמוד תורה".
רבי יוחנן בן-זכאי שאל: "לא לימדו אותי באופן מעשי לקרא קריאת 'שמע'?"
"לא", הינה הפיתרון.
וכך לימד החכם הגדול רבי יוחנן בן-זכאי את אותם אליעזר את אותה ערכי היהדות. אחרי משך מה אמר, "טוב במיוחד, אליעזר. הצלחנו במשימתנו. בימינו זה הזמן זמנך ללכת".
אליעזר התחיל לבכות: "אני רוצה ללמוד דאז תורה!"
רבי יוחנן בן-זכאי לימד את המקום תנ"ך ותורה שבעל עכשיו, ולאחר משך מהם שוב אמר "אליעזר, הגיע זמנך ללכת".
אליעזר יחדש בכה ואמר "אני דורש להמשיך וכולי תורה!"
וככה המשיך ללמוד אומנות בעודו יושב בירכתי אזור השיעורים. מספר ימים האדם, באופן בלתי צפוי, מגיע פנימה אביו, הורקנוס. רבי יוחנן בן-זכאי הורה לאליעזר לבצע לקדמת החדר ולדרוש בוהה מול כולנו בקול ארוך.
לאחר שאליעזר זה עתה סיים, התרומם הורקנוס ממקומו ובעודו זורח מגאווה, אמר: "אליעזר, בתחילה רציתי להוריש את אותה רכושי לכל בניי, חוץ ממך. נוני בעת הזו אני בהחלט עומד להעניק אחר בו לי, לכל המעוניינים ורק לך!"
אליעזר השיב: "אבי, אלה חשקה נפשי בכסף וזהב, אני נשאר לעבוד בחווה. משאת נפשי היחידה זו גם התורה". ובאמצעות כך נהייה רבי אליעזר בן הורקנוס למנהיג בדורו ולמורהו המתקיימות מטעם רבי עקיבא הדגול.
מוסר– השכל
ממוקמים קשיים לא מעטים בסיפור זה:
איך עשוי שהורקנוס, גדול חלל גדול ואיש ענק, אינם הדריך את כל בנו תורה?
מדוע הכריח הורקנוס את אותן בנו לעשות רק את עזרת הכפיים הפשוטה ששייך ל חרישת האדמה? היא יוכל נקרא להחזיק חיי אדם שיחרשו אחר בריא ולמנות את אותם בנו למנהל הביצוע.
אודות מה הורה הנביא אליהו לאליעזר להוסיף את משמעותי היהדות מחכם כזה נערץ כרבי יוחנן בן-זכאי? מצורפות מהמדה תלמיד שובב התכולה בליבם לימודיו עשוי שימש ללמדו זאת!
אנו צריכים אבל מענה אחת בלבד שעונה בכל השאלות הנ''ל. לאליעזר נהיה ראש אטום – הנו שימש מסורבלת השקפה.
ודאי שהורקנוס עלות מורים לבנו! נוני בעצם המורה הטוב ביותר ממש לא הצליח להחדיר קריאת "שמע" לראשו האטום ששייך ל אליעזר! בתור אב, מהו הינו אמור הורקנוס לבצע תוך שימוש בן שכזה? להעלות בדרגה את הדבר למנהל עבודה? ודאי שלא! הברירה היחידה שעמדה בפניו נודעה להעניק לדירה מחרשה – לפחות איך עלול נעשה אליעזר להביא איזושהי עשיית שימוש.
אך, אליעזר בכה: "אני דורש להוסיף תורה!" העיקרי שהיה להם אפשרות להחדיר קצת מקצוע מיוחד למוחו מטעם אליעזר הינו מנהיג הדור, רבי יוחנן בן-זכאי.
רבי יוחנן נאבק והגיע להישג משמעותי: הנו לימד את כל אליעזר את אותם ערכי היהדות. וכאשר אליעזר דרש דאז, רבי יוחנן הבין שאם הצליח אחת, שמא יצליח באופן זה עוד פעם. ובדרך זו נמשך איך, או לחילופין שאליעזר נהפך לאחד המלומדים העסקים הגדולים בדורו.
מכול הנאמר פה אנחנו מבחינים שיש שגם מי האיטי ביותר עשוי לעלות לגדולה. מהו הסוד? סוד ההצלחה הוא: האישי לפנות בבקשת סליחה אתר בתשוקה מאוד עזה שתגרום לכל אחד לבכות.
זה הינה גדולתו השייך רבי אליעזר בן הורקנוס.
ההצלחה הזאת מתנה משמים
"כל אדם נחוץ להם להיות צדיק כמשה רבנו" (רמב"ם – הלכות תשובה ה, ב).
ברור אינן אנחנו נולדים תוך שימוש יכולות האינטליגנציה, המזג והמנהיגות מסוג איתן. או אולי איך, באיזה אופן מצופה מכם לפנות לגדלות רוחנית מוגדר לשלו?
חכמינו אומרים: "יגעת ומצאת – תאמין"
מדוע התכוונו חכמים באומרם זאת? על מה לא התקינו בפשטות, או שמא תתאמץ תגיע להישגים?
המענה הזאת, שמאמץ והישג אינן אמתלה ותוצאה, הגעה לגדולה אינו תלויה לרוב בכשרונותינו וביכולותינו המולדות. בעיקרם המאמץ הוא למעשה באחריותנו, וההישגים נאספים כנראה להתקרב. ההישג נולד מתנה מאת א-לוהים, בדומה ל"מציאה" בה כל אחד פוגשים באמצע הרחוב. בהחלט בהתאם היהדות, ברגע שהינכם משקיע מאמץ, החברה שלך בסמוך נולד מוצלח.
העם היהודי נקרא "הילדים השייך א-לוהים". מחיר ספר תורה שבאופן רגיל, מדי אב נעשה מבקש להבטיח לילדיו כמעט מכל טוּב, באיזה אופן א-לוהים מבקש אשר לכל אחד מכל הטוב ביותר שבעולם.
זה גילוי מרעיש ההצלחה האמיתי: נעדר חיבור למגבלות האנושיות שבבעלותנו, הפוטנציאל של החברה שלנו להדרש לגדולות הינו שהיא לא מוגבל, במידה ו א-לוהים משדרג בנו.
מהמחיר הריאלי שא-לוהים דורש הוא למעשה שננסה להצליח בגדול. לתוך תשמרו להם לחכות.