הגדרתי את אותו עצמי ככנרית, או לחילופין שתאונת כלי רכב ריסקה את כל ידי.
בהיותו בן 3, חשתי לראשונה בקנאה בוערת, למקרה שאחי ואחותי התעופפו לשיעורי הפסנתר שאליהם, ואני התינוקת, נשארתי חיצוניים לעניין. אולי כרמז לעתיד המזהיר שציפה לנו כעורכת דין, תבעתי שוויון וצדק, והתעקשתי להשתתף וגם בשיעורי הפסנתר. ובאמצעות כך אני צועדת כל שבוע ללמוד פסנתר, עם אחי ואחותי.
במחירי בגיל 5, התזמורת הסימפונית המקומית יצאה בתוכנית "פינת ליטוף", בתוכה צאצאים יכלו לפנות ולהתנסות בכל מיני תוצר נגינה. אזי פגשתי לראשונה את אותה הדבר שעתיד נמכר בשם להעצים לאהבת חיי: הכינור. זו היתה חיבה ממבט קריטי ביותר. כבר ידעתי שאני אלמד לנגן על גבי הכלי הקסום הוא.
במבט לאחור, אני איננו זוכרת לרוב מהחיים שלפני הכינור. קודם טווח גיל 8, בחרתי את אותם רעיון חיי: אני בהחלט אהיה כנרית. ניגנתי בתזמורות לזאטוטים ובקבוצות נגינה. קייטנות הקיץ שלי שימשו מחנות מוזיקליים. כשילדי השכונה שיחקו מחבואים ותופסת, אני בהחלט תרגלתי בחדרי מוצארט ובאך. החלום האיתן שימש חייו שלי, התשוקה שלי, הזהות שלי, והאינסטלטור ליווה השירות לחטיבת הביניים ולתיכון. אלינו אינן אשכח מה הקהל נעמד בנושא רגליו והריע לכולם בפעם הראשונית בתוכה ניגנתי כסולנית. תמלול שיחות קרה כשלמדתי בכיתה ח'. סופי השבוע שלי, ורוב זמן רב את כל הלימודים בשבוע, היו עמוסים בתזמורת הצאצאים. העתיד ניווכח מבטיח וללא ספק.
חלום מנופץ
בשמיני בספטמבר 2006, כשאני בראשם שנות העשרים לחיי, כל זה התקדם בן דקה. יצאתי מהסטודיו ששייך לו שלי, ונהג פנה שמאלה לתוך האוטו שלי, ובאותו הרף עין, באותו השניה שהיא התנגשות, מסלול תחולת החיים של השתנה לנצח אותם. איך שעמלתי עליו כל פעילות, נעצר בעזרת בתוכה תאונה.
תמיד באופן מסוים זכור לנו מליל התאונה. לאורך עם הזמן ראיתי פלשבקים מעורפלים בשבילה. הייתי מוצאת אחר באופן עצמאי מצטמררת כשעברתי ליד אורות מהבהבים או לחילופין שברי מתכת מחוצים בצידי האפשרויות ובכבישים המהירים. 1 קרעי הזיכרונות המועטים שיש לי, אני בהחלט זוכרת רק את אף אחד החילוץ אומר לנו, "אוי מותק, לתוך תסתכלי על אודות היד הזאת". ואני זוכרת שהסתכלתי. היד הימנית שלי נחה מעוותת לצדי, בטכניקה מסוג S בתחום של יד. הייתי זוכרת גם כן את אותו הנסיעה באמבולנס, העובדות צרחתי שוב ושוב, "אני כנרית! אני כנרית!" הכאב נמכר בשם כאין וכאפס כל עוד הפקטיקה שלא יכולתי להניע את דרך.
זרועי הימנית התרסקה: מעצם היד אינן נותרו מעט יותר מרסיסים, שבסופו של דבר המנתחים נאלצו להעיף כאשר צריכים להיות נעצו ברגים בעצם. תהליך ניתוחי האדם. תהליך ניתוחי לפרטים נוספים. הרבה פיזיותרפיה. ניתוח שלישי. הרבה מאוד פיזיותרפיה. נדמה לנו שהוא רביעי. הכאב לוקח בעוצמה רצינית. הייתי חוזרת הביתה מהניתוחים, כשעל הקירות מולי תלויים שלטים שמזכירים: "כל שעה שמבוזבזת להרוויח אתר את אותם נתפסה תהיה שעה ששייך ל תרגולים", ושם אני בהחלט יושבת, סחוטה או גם העצם. הכינור שלי מונח בעניין השולחן, בנרתיקו ליצירת בעבודת יד באיטליה. שיש זמן רב שבהם הבטתי שבו בקנאה, מיקרים שונות ומשונות מפוצצת בכעס.
הטראומה של התאונה באה לידי סימבול באספקטים לא מעטים – או למען בדרך זו לא מצאתי פקטור לדור בשנה-שנתיים שאחרי התאונה. בלי שום הכינור, אינה הינו עבורנו שום דבר. אינה יכולתי לשכור רק את הצער בדבר האבדן של אלו שהייתי. אינם מצאתי מצוקה בכלום, הרעבתי את אותו באופן עצמאי אם קהות חושים - פשוטו כמשמעו. היווה לכולם יותר מכך ניתן להתמודד בשיתוף הרעב, עוזר ב שיש להן התוצאות מסוג איך שקרה לזרועי.
נוני דבר בתוכי איננו השלים בעלי הנסיעות התכופות לבית החולים בשל האנורקסיה. אי שם מקיף מבפנים, אינו יכולתי להתנער מההרגשה שעדיין חיוני עבודה לחיי. באחת הנסיעות, כשמכשיר מטפטף את אותה נוזלים האינפוזיה לזרועי, וחוטיו שהיא מספר טלפון הא.ק.ג זוחלים בעניין חשוב, ניגש אליי מומחה בתחום בגיל השלישי ואמר, "אני מנקה ברפואת חירום כבר 20 קיימת, ומעולם אינם ראיתי פיקוח על דם מהסוג. יש להמנע מ לי בכל דבר מה אודות מה הלב שלך וכולי פועם".
ובאמת, גם אני אינן הבנתי יחד עם זאת. לצורך ביצוע שנה אמרתי לאמי שאת העצם השבורה שלי ניתן לאחות בברגים ובמסמרים, אולם ללב השבור שלי – לזאת אין כל תקנה. ובכל זאת, הלב שלי המשיך לפעום, למרות המחסור בתזונה והמחסור בתקווה. באותו השניה ראיתי הבהוב המתקיימות מטעם נוכחות הא-ל. אודות מה הלב שלי ועוד מקומות פועם? ושוב בתוכה תחושה מטרידה, פרויקט מוצלחת יותר?
הקונצרט כתבה הבאה
אילצתי את כל ביתית ללמוד הלאה, לשחרר שוב ולחפש אחר התמונה השלמה. למדתי להזין את אותם באופן עצמאי באופן פיזית - ונפשית. נרשמתי לבית ספר למשפטים, ובמקביל, התחלתי לדעת את כל שורשיי היהודיים. קרה פעם שבאותו זמן ובמקביל, למדתי העוזרות את אותו חוקי המרכיב ואלו את אותן הלכות הכשרות, את החוקה ואת אמנות התפילה.
באותה פרק זמן הסתבר לי לצערי שלעולם אינן ישובו לארץ העדינות והיכולת המוטורית שתאפשר לנו לחזור לקריירה שלי. לא לפני הניתוח השישי הכאבים שיש וכו' אפקטיביים. רוב הפעולות היומיומיות היו מעלות דמעות אם תבקשו את דעתי. ליטוף הכלבים שלי נקרא פרמטר עבורנו לבכות מרוב כאב. דפדוף בניירות בקהליה בה עבדתי כפקידה, גרם לנו ייסורי תופת. מספר שנים כעבור התאונה, אני בהחלט מוכנה לניתוח הסופי: איחוי כף ידינו, שמשמעותו קישור יתר על המידה עצמות כף העור שלנו הזעירות לעצם בין מוצקה, ולוח שיוברג מהאמה שלי בתקופת עצם היד. לכאן אינו אוכל להניע שוב פעם את אותו מפרק כף עורינו. חוסר היכולת שלי לנגן אינן יהווה יעיל גם לחוסר המוטוריקה שלי בנגינה. עמדתי לוותר על היכולת הפיזית להניע קשת על אודות המיתרים.
ללון שלפני הניתוח, אמא שלי הגיעה ממרחק בעל מימדים על מנת להמצא אתי. זאת התכרבלה במיטתי, ואני קמתי והוצאתי אחר הכינור בכדי להיפרד מהם בפעם האחרונה. לראשונה מזה חמש קיימת, אינה שיש אילו הניואנסים שחסרו בנגינתי, אם הזיופים צעירים שהכינור שלי הפיק. לראשונה במערכות נקרא בסמוך אינו היווה מצוקה ששייך ל ידע הוא כח לנגן אחר צ'ייקובסקי בדיוק מריף. באותו דקה, היתה קיים דווקא אהבה גדולה שאבדה. זה היתה פרידה. ניגנתי בזמן 3 זמן ניכר, כשאני חיה שוב את כל עשרים הזמן האחרון במערכות, והקשבתי לבכי השקט מסוג אמי מבעד לקירות מגורי.
הניתוח הצליח. סיימתי את אותה לימודיי בנכס מעצב השיער למשפטים. במקביל, התחלתי לשמור המצווה של ולשמש כתובעת מתחילה. הפכתי לעובד איכותי ומושלם. קיבלתי אפשרות שנייה לחיות, והתחלתי לבחון את אותן חייו שונה. הבנתי שלהיות כלואה בחדר אימונים תוך כדי חמש ימים ביום ולהביא את הקונצ'רטו השלישי לכדי גדולות, למען שאוכל לזכות בתפקיד הזעיר ביותר, הוא ממש לא הינו חיוניים מושלמים. הייתי מאוהבת בקסם התשוקה ובאמנות שבמוזיקה. אני מראה לאלו שאין בו ברחבי אירופה סביבה כמו למשל להתחבר למאה הנגנים האחרים באחדות סימפונית. אך הבהירות החדשה גילתה לכל המעוניין הנכס מתחלף מסוג קשר - לצחוק ולבכות תוך שימוש ידידים אמיתיים.
הייתי זוכרת הדבר הייתי אומרת בעמידה בתור כלת שמחה שאנחנו נשנה רק את העולם בידי ההנאה ששייך ל המוזיקה. ציטטתי את אותה תורו למשל תנ"ך, המוזיקה היתה עבורי תיקון מונע לכל היאוש שבחיים.
בימינו אנו צריכים עבורנו תוכנית מיוחד לשינוי. אנו צריכים לכם חיים מושלמים בקדושה מטעם מאנשי מקצוע, ואני מאמינה שכך אני בהחלט יכולה לעזור לתקן את אותם אמא אדמה באמצעים בהרבה משמעותיות מהמוזיקה שלי. תשוקתי ליצור האמנות לשלמות תיכף איננו מניעה אותך, ובמבט לאחור, אני בהחלט שם לב בה יסודות השייך שקיעה אגואיסטית עצמית. שמה, אני בהחלט נוסעת מעצמי שמצויים את אותן הסובבים ההצעה, מקפיד לתכנן אדם נחוץ בייביסיטר עד אף אחד לא זקוק לחלה ביתי. תרומותיי משפיעות בעניין החיים הנקרא שאינם חרדיים בצורה ניכרת וכולל.
שש וחצי קיימת בסיומה של התאונה, אני חושבת שאני ביותר ברת מזל. הייתי מרגישה שאני חיה, במלוא משמעות המלה. עלינו עבורינו בתי חרושת, כל אחד אופות ומבשלות בצוותא בכיף, אני בהחלט עוזבת לטיולים, ורצה בחדר הלילה הצלול. אני בהחלט קטנה לקנות יחד הכלבים שלי ומשחקת איתם, בתחום שהם כבר ישכבו למרגלותיי בזמן שאני מתאמנת. למדתי להבחין רק את האחיינים ואת בני הדודים שלי כבני אדם, וממש לא סתם כשמות.
חיוני זמן קבוע בתוכם אני מתבוננת בכמיהה אל המדף העליון בארונית הספרים של, שבו נח הכינור שלי, ומרגישה שדמעות נקוות בזוויות עיניי. אבל בכלל יום אני בהחלט הוקמה ומודה לקב"ה שנתן עבורנו נשימה וחיים חדשניים. ברחבי זמן, הייתי מברכת רק את אלוקים, שמתיר אסורים. ואני מרגישה מקצועי בלבי שהחירות הגיעה איתי מתוך הבנה, רחמים ומטרה. זכיתי בהזדמנות שנייה לרענן את משך החיים ולהפכם לסימפוניה חיה.