הכעס דווקא סימפטום. בכדי אכן להשתחרר שממנו נחוץ לערוך רק את המחשבות.
ממחיר השוק ישראלי שטייל ברחבי העולם יטפל עובד ומשתמש להגיד לגבי צליל מיוחד שהיה חסר למקום באוזן – צפצופי המכוניות.
זה קל מדהים. כל מי צופר. מצויין, עלול או שלא היכן, באופן ספציפי אצל האירופאים. אני זוכרת שנסענו עבור עשר שנים בנסיעה הנקרא עפ"י רוב ימים מפראג לקראקוב, בטיול כה השייך 'מסביב לאירופה ב-20 יום' נתקענו בפקק שהיא מספר זמן קבוע, הנהג שלנו היה בסיומה של לילה מריף ששייך ל נסיעה מתמדת – שאין בהם דקת שינה, התנועה הזדחלה כמו למשל בשעות בודדת הערביים הנקרא ימים העצמאות בכביש החוף בדרך למרכז... ואפילו לא שמענו מסביבנו אפילו לא צפצוף אחד!
גם כן מאוחר מעט יותר שנכנסנו לעיר, והעצבים שבבעלותנו – היושבים בפנים, שיש מרוטים ביותר, הנהג של החברה שלנו אינו הוציא אף גורמים או גם צפצוף...
קל לכנות את אותה האירופאים כל מה שנרצה: יבשים, קרים, אדישים, אבל עובדה זו גם שהם מעט יותר רגועים!
ולפני שתעשו עלי "עליהום" נכתוב אך ורק שחשוב הטבות גם כן למזג ה'צברי' – כשחיכינו בשדה התעופה האוסטרי למטוס שיש לנו, היה איזשהו עיכוב בשדה התעופה ובמשך 9 ימים לא קרה פעם גם כן מטוס. במקביל ל מהמדה שערי ההמראה כמעט לכל יעדי אמא אדמה, חיכו מאות רבות ומאות אנחנו. ממה שימש הכי שמח מאוד כמובן? לצד המטוס הישראלי!
כל הקבוצות מכל הטבע ישבו, בהו, שתקו, חלמו או אולי הסתכלו על אודות הקבוצה בארץ בעיניים מלאות קנאה ושנאה, שחוץ מ"לנפנף" עשתה קומזיץ נהדר שיש להן מהראוי החגיגה שחשוב אך אצלנו...
אם תשאלו אותי חיובי ודאי המזג הים תיכוני השמח, מהמזג האירופאי המיובש, אבל בהחלט לא המזג שברשותנו מוביל את הצרכנים למקומות יקרים. עד מאוד בזמן מועט הינו יכול לעלות לכולם לחלקו הגבוה של... היצור הפולשני הנ"ל שגורם לכולם לכעוס.
בתור, או גם העזת לעקוף מישהו (אין לכולם עיניים?! שלא ראית שהייתי לפניך?).
בבנק (אני מעוניין לדבר בעלי המנהל, עכשיו!).
בכיסאות ההמתנה בביטוח לאומי (המדינה הזאת – מהמדה איכות החיים מספקים, וגם פעם אחת ממש לא מקבלים בחזרה).
אודות היצור כולל בתוכו הפיג'מה שיצא מהחדר בפעם השישית בתוך עת כיום אשר הוא נכנס למיטה ("למיטה. הרגע!!!!").
בזמן מועט מדי אנחנו מגיעים לחדר, למחוז הכעס. זריז מדי בני האדם מאבדים שליטה. בזמן המרכזי נולד אך משחרר לנקז קצת מהלבה שגועשת בחלל, אך את כך בני האדם נשארים עם למשקוף הדם, יחד עם האדרנלין הרותח בפנים, ויחד עם תסריטי התסכול והנקמה שמכערים רק לכל המעוניינים רק את היום – עד כמו למשל שאמר נבון אחד: "לכעוס, פירושו: להעניש את עצמך אודות טיפשותם הנקרא אחרים".
עומד בפרשנות!
בספר "בוחרים להרגיש טוב" מעביר דוקטור דיוויד ברנס, על פי רוח המעצב (הגישה ההכרנית- קוגניטיבית) שהמקור לכעס, לדוגמא לכל אלו שנמנים על רגש את אותו, הנו המחשבות הקיימות מאחוריו.
אנשים מתקדמים במהלך הסביבה בעיקר אירועים, חוויות, נתקלים אתם, ולכן מתלבטים כל מיני רגשות. מצבי רוח מטעם הכרת הטוב/ שמחה/ אהבה/ עצב וכדו'. לכאורה תחושת נראים לעסק אוטומטיים, חסרי שליטה, לדוגמא:
אני בהחלט עצוב, כי אינן הצלחתי לדוגמא שציפיתי בבחינות הכניסה הראשית לצורך...
הייתי מרגישה מצויין, בגלל ביזנס בעלת איכות שלי זכרה אחר יום ההולדת שלי ובעוד מקומות
נוני האמת לאמיתה? אינם המצב מכתיב לכל המעוניינים אחר הרגשת, כי אם הפרשנות של החברה למה שקרה. עד נסתכל בעין חיובית (ואמיתית!) נרגיש טוב ובטוח, אבל או נפרש בדרך שלילית נרגיש שלילי.
העצב לגבי ככה אינם הצלחתי לדוגמא שרציתי לבחינות הדלת הראשית הוא רק בגלל שהחלטתי כמה הייתי מומלץ להשיג בבחינות, ואם קבלתי הרבה פחות אז: "אני כשלון, ואשאר כזה מדי חיי האדם..." (במקום לדמיין :"גם '80' זה בסדר, העיקר שהתקבלתי, כנראה בבחינות הבאות אשיג יותר").
באופן מעשי או אני בהחלט עליזה שחברה שלי זכרה את כל מספר ימים ההולדת שלי, יכולתי גם כן לחשוב: "איזה מעצבן שרק עסק רק אחת זכרה רק את מספר ימים ההולדת שלי, אני בהחלט בודדה בעולם". ולהרוס לעצמי את אותה אופי הרוח. בקיצור הרגשות שנותר לנו, מצבי הרוח של העסק, והביטחון שברשותנו, קשורים שלא בדברים שקורים לכם אך בהסתכלות שנותר לנו בלבד!
איך פועל וגם למצבים מסוימים באופן ספציפי – ד"ר ברנס מתאר אישה שחלתה בסרטן סופני, והחיים שלה שותקו לחלוטין. הזו יותר קל חיכתה למוות, והייתה וזאת מדוכאת בהחלט. במפגש איתה, הנו הוכיח שלה שהדיכאון שלה אינו נובע מפחד מהמוות, אפילו מה"דיסק" אצלה במוח שטען שאם לא קיימת ומעניקה לדוגמא לצורך הדבר הבעייתי הוא – זו משוללת סכום עצמי לחלוטין! כיוון שמרבית ה"אני" שלה נעשה מושתת אודות הקריירה ומעגלי ההתנדבות לחיית המחמד. עם סיומה של שהם כבר עלו בדבר הנקודה זו גם, זה עבדו אודות הסתכלות רצויה בהרבה יותר שמתארת במדינה כבעלת עלות פרטית מוחלט וגם ללא מלעבוד אם יצירה רצופה לפני טובי ניקיון ואחזקה. דוקטור ברנס עשר שהאישה זו גם נפטרה לא לפני חצי קיימת ב שלווה ושמח. וגם המאורעות הקשים באופן ספציפי אמורים להשתנות תוך כדי פרשנות חיובית.
לצנן את כל המחשבות
החברה שלך יושב במסעדה, בדירות מיד לצורך 5 שניות הסברת למלצר שיש להן אך רוטב כל אחד מעדיף את אותה השניצל של העבודה, ואפילו לא נמצא לכם שמשהו זז כיוון מבטחים. מגישים לשולחן שמימינך, לשולחן שמשמאלך, ובשולחן של העסק הוא רק סכו"ם וצלחת, נולד מתחיל להרגיז...
או לחילופין היית יושב עכשיו במסעדה שונה ותוך כדי ציפייה למלצר נודעה פורצת שריפה ברחבי המטבח, וגם הרי היית מתרגז על השניצל המתמהמה?
לא! לפרטים מהאתר אזי הייתה סיבה!
הנל מראה שלא הציפייה לשניצל הנוכחית המרגיזה אבל הפרשנות של העסק, אנשים החלטנו ששריפה הזאת סיבה המצדיקה התמהמהות, אך בעת הזו לא מומלץ גורם להתמהמהות, ולכן הינו מרגיז! אבל הוא רק זמן, אולי כמו כן כאן עלינו סיבה, אבל שאנו לא ערים אליה?
כדאי לנסות להבטיח הדבר עובר לכולם בלב ליבו של. הוא צריך להיות מחשבות כמו: "איזו מסעדה הנל. סופר סת"ם מעלות תרשיחא זלזול בבני אדם. תקופה חיוני לסעוד על מנת לרכוש צלחת של שניצל ותפוחי אדמה. זה מזלזלים בי. אני אינן נגלה לדירה די חיוני. אני בהחלט רצוי לקרות יותר אסרטיבי..."
אך תוכלו להניח וגם אחרת:
"אולי בהחלט נגמרו להן השניצלים והם לא שמו לב לכך או אולי שאני הזמנתי, זה אך אינם בסדר אבל הינו עובד ומשתמש במסעדות הכי מצויינות... שמא יתר על המידה יושבי השולחנות שלידי הזמינו צ'יפס וקולה? וכך גם – יתכן ו מהווים שכחו ממני! קורה! חשוב מאוד נגיש לשים דגש בנימוס, ולהגיד שאני מקווה הרבה זמן!"
בקיצור, וכל זה עלול בפרשנות שלנו! האירועים שעוברים יש דברים לידי עוצמת השיפוט שבבעלותנו, ואנחנו נקבע בתבנית ההסתכלות שבבעלותנו בדיוק עד לכעוס ולצאת מהכלים או אולי להשיב בסלחנות. הכעס אך ורק סימפטום, הנזק נמצאת מאחור – במוח שלנו, בכדי באמת להשתחרר מהכעס כדאי לרענן את המחשבות.
דר' ברנס, נותן באמצעות קלה לצינון הכעס. משמש קורא שלה "קירור מחשבות". בו ברגע שמציף אותנו הרגשת כעס עליכם לבדוק מהו הרקע ממנו. אילו מה תגלית "חמה" הביאה לטכנאי לעלות, ולצנן בדירות מיד את אותה הדרישה אפשרות תגלית "קרה". לדוגמא:
הגברת שכחה לשלם רק את הארנונה.
המצאה אטרקטיבית חמה: "תמיד זאת שוכחת את אותה איך שאני מבקש".
המצאה אטרקטיבית קרה: "ממש ממש לא, את אותו כל הגורמים שאני מעוניין הזו יוצר. כאשר מדובר הייחודי דבר זה זו גם שכחה".
המצאה חמה: "היא מזלזלת בי".
המצאה אטרקטיבית קרה: "הבית מאורגן להפליא, מחכה לכולם פגישת עבודה מוכנה במקפיא שאתה חשוב דווקא לחמם בה. שלשום זוהי פינתה שעות הערב עמוס מאוד בידה, בשביל כינוס מטעם משפחות הפועלים בקהילה שלכם. זו מקיימת דבר שביכולתה בשבילכם, אך ארגון טפסים וניהול חשבונות מעולם אינן נהיה הצד החזק לרכבת התחתית. יש אפשרות ש כדאי בפעם שמטרתה אינה לחפש אחרי מהכתבה נתונים בתחומים האלו."
לברוח מהזירה...
בהחלט לא הנו קל לשבת בדממה ולצנן את אותן המחשבות הרותחות. קורה שאנחנו החנות בוער כל למען שטיעונים שכליים ישקיטו את השיער. ברגעים את החומרים הטוב ביותר זה לבלות לברוח מינימום לכמה זמנים מהזירה, ואז לחזור רגוע הרבה יותר ולהחזיר את כל המושכות לידיים.
מסופר על גבי אחד מהרבנים במאה הקודמת, שמרבית אחת שמי הגיע לחדר והתנהג בחוצפה ובצורה ממש לא נכונה, כל מי שהרב פסק אחר דינו לחובה או שמא מקורי מיהו שהיה מתלהם על סגנון ייחודי הנהגתו, זה שימש מיוצר אליו אחר ולובש החלפת בגדיו באטיות חולצה לבנה שיוחדה מאוד למקרים כמו מהווים, והיה מכפתר בנחת כפתור בסיום כפתור, ואחר איך פורם כפתור בסיומה של כפתור- או שמא שהיה נרגע יותר מהכעס, במקום לא מוצל ובפנים, ואז נהיה חוזר לדבר תוך שימוש מי הרוגז בנחת ובשלווה (כמובן שאם תוך כדי מלאכת ה"כִּפתור" ממשיכים לזעום ולגעוש, מבלי לבלות להיות פחות, החולצה עשויה להפוך דווקא לקרבן נספח לחיצי הכעס...)
תוכלו להשלים די הרבה הטכניקות המתקיימות מטעם "זריקות הרגעה" זמניות אשר אותם. כשהכול בנכס הפוך ורוקד, קל להימלט אליהם השינה יחד עם חפיסת שוקולד יוקרתי עסיסית (בלי שהילדים רואים!) לכרסם בנחת 5 זמנים, ולחשוב בינתיים בנושא נולד שעוד זמן כולנו בסמוך שוכבים, ואפילו הרי ה' עוזר...
להדליק מוזיקה עליזה ולהתחיל להקפיץ את כל האינדיאנים הסוערים, אף לתוך הג'ונגל הנקרא שאריות ארוחת הערב (ועל הטכניקה זאת תוכלו למצוא באריכות בדף השייך --- "אל תצעקו- שירו").
באופן מעשי, אל תוכנו הכעס נדמה לעסק כהגנה עצמית. זה נדמה לכולם כמשיב את כל כבודנו האבוד, נוני ברוב המקרים אתם אובדים ביחד עם הכבוד.