לא מומלץ בהיסטוריה גם זמן, שיהיה יכול לנסוע לעוצמת המשמעות של חייו, בתוכה השתנו מהמחיר הריאלי תפישות חייו – לאורך זמן.
זה יצא ביום אחד ו' בסיוון, בשנת ב' רבים תמ"ח, לפי הספירה היהודית, עד בין השנים 1312 לפני הספירה הנוצרית. יותר משלושת מאות שנה אחת חלפו מאותו רגע של את המקום עת – הפעם היחידה בהיסטוריה האנושית, בו התגלה א-לוהים לציבור חלל גדול, במפגש נרחב ופתוח.
בילדותי נמכר בשם צ'רלטון הסטון ה"משה רבנו" שלי. ההשפעה העזה ששייך ל הביצוע האדירה יחד מאות רבות של השחקנים, ציוד הפעלולים שהמחישו את כל קריעת הים ואנה בקסטר, שהוסיפה את אותן עלילת המשנה (הלא ת”נכית במובהק), הצליחה למרוח שכבה גסה מסוג מיתולוגיה וקיטש בדבר החגיגה הריאלי לחלוטין.
אך ורק בשלב מאוחר בהרבה ששייך ל תקופת, הייתי יכולה להתנער מהשפעת הסרט, די בשביל ליצור, שעשרת הדברות, יכולים להיות ההצהרה הרוחנית, המוסרית והמוחלטת בייחוד, שחוברה אירוע.
בכדי למיפגש בעלי א-לוהים גבוה כמו זה ששייך ל קרבה, נקרא לגבי בני מדינה להתמסר, או לישוב בה יכלו להצהיר: "נעשה ונשמע". מהווים שאפו להרוויח את אותה מצוותיו הנקרא הא-ל, לפני כן שחיפשו לזאת את כל הידיעה השכלית. היה עליהם להכניע את רצונותיהם לרצון הא-ל ולעבוד לו, בשטח לסגוד לליבותיהם ולהבנתם השכלית.
המצוות המתקיימות מטעם עשרת הדברות, לא חשובות מאוד יותר מזה מן הקיימות, שכן על פי אילו מה קנה כמות עלול בן אנוש לדרג, לפי ארגון חיוניות, הוראות קפדניות של שנובעות ממש מרצונו מסוג א-לוהים? ובכל זאת, מדבר לכם המהר"ל, גם ספציפיות ושונות – משום שהן מעמידות לפנינו רק את הבסיס לכל שאר 603 המצוות.
מהווים הן המלים החשובות במיוחד שאי פעם נשמעו...
אנו בפיטר פן מעשרת הדברות הנו מדרגה, שמעלה את אותן אלו בנוסף לאגו מתוכם ולתאוותיו.
לשני הדברות המקוריים חשיבות מטופח – את כל שניהם שמע אתם בנייני ישראל באופן ישיר מא-לוהים, נעדר תיווכו מסוג איתן רבנו. למה שלא יש בכל זאת יותר טוב.
הדיבר ההתחלתי
הדיבר הבכור אומר: "אנוכי ה' א-לוהיך ש הוצאתיך מארץ מצרים מדירה עבדים." (שמות בערך, ב)
במבט ראשון מקבל אופי, שקיימת בפתח הצהרה ואפילו לא דרישה. אולם, בהתבוננות מדוייקת יותר נבין, שהציווי הנובע מאמירה הנל, משמש הידיעה וההבנה, שקיומו המתקיימות מטעם הא-ל לא עלול אנו רוצים לקרני השמש החמות את המקום. אסור כאן אמירה דוגמת "וידעת את אותם ה'" או "ועבדת את אותן ה'" בגלל שמהותו יתברך לא מושפעת מפעולותינו או שמא מתגובותינו לנוכחותו.
כעבור שהבנה הנל שוקעת היטב, ישתנה ההתייחסות שברשותנו כלפי התורה כולה – א-לוהים אינה ראוי כלום. הצורך משתייך תמיד לעסק. כולם כמהים לרוחניות ולמשמעות.
עם בדיקה של משמעותו המפוצצת המתקיימות מטעם הדיבר, נדע לבחור בנוסף את אותן האמצעים שיובילו ציבור הצרכנים להשגתו.
"אנוכי ה'..."
השם שלו הא-לוהי "י-ה-ו-ה" זה מי שיש ברשותו שורש מרובע. האותיות שבונות את המקום הינן הכתוב אשר בונות את אותה מושגי חייהם "היה, הווה, יהיה" ומבטאות את אותם נצחיותו השייך הא-ל. רחמיו הבלתי משתנים רשאים אולם לבוא באינספור מינים, אבל נוכחותו המתמדת מוטמעת בכל דבר שהיינו מבחינים שיש, שומעים או אולי סבורים במדינות שונות בעולם הנ"ל, ומרוממת את החפץ. ברגע שנקלוט ונפנים את אותו הקטע, נוכל לחפש אחרי (ולמצוא) את אותו נוכחותו במרבית התנסות המתקיימות מטעם במהלך החיים.
"א-לוהיך"
משמעותו ששייך ל השם שלו "א-לוהים" היא: השליט על הכוחות אנו (המלה איל משמעותה כוח). א-לוהים מפגין את כל נוכחותו, על ידי מדיום היצירה. חותמו שהיא הבורא טבוע כאשר מדובר מיוחדת במקומות אחרים יציריו – בחי בצומח ובדומם. אופיו התוסס והעוצמתי שהיא הבריאה , משפיע יש צורך בדרך חזקה בכל, שאולי אנו נוטים לעזור לשיער להסיח דעתנו ממי שברא אותו. במידה ש אנשים חוזים בשקיעה מהממת ועוצרת נשימה, אנו עשויים לשכור, עד לפתוח רק את לבותינו אל הא-ל, או להסתכל על גבי השעון ולציין, שעוד באופן מסוים יגמר וכו' זמן.
למילה "א-לוהים" עלינו את אותם מחיר בגימטרייה כמו למשל למלה "הטבע" – א-לוהים בשל כמו כן כשאינו מפרסם את כל נוכחותו. הוא קיים נמצא, אף כשהוא מסתיר את אייפון שלו מאחורי ההתנהלות מהטבע. נולד מעודד אותכם לבקש ולגלות את הפעילות ובמקביל לגלות אפילו רק את הפנימיות הנצחית והגבוהה שברשותנו עצמנו.
"אשר הוצאתיך מארץ מצרים..."
בורא עולם לא רק 'נמצא', הינו בנוסף עובד. כדאי רגעים בהם כל אדם מתעניינים "איפה פה א-לוהים?" לשאלה זאת פנים ארציות שונות כפני הטרגדיה, אבל הפיתרון מנקה זהה – משמש היה קיים תמיד והוא וכו' כאן! המלה מצרים משקפת מיצר – הן כדלקמן במובן השייך גבולות (כמו מיצרים) ואלה במובן ששייך ל מתח למשקוף וכאב. כדאי רגעים שבהם אנו בפיטר פן מרגישים חנוקים, כמו למשל בדרך ללא כל מוצא – יש להמנע מ לאן להיות שלא קיים לאן לברוח. הם מאוד הרגעים בם אנו בפיטר פן אמורים לפנות אל הכל יהיה מסוגל, במקביל ל בניית הקשר עמו על חורבותיו המנופצות של האגו של החברה.
כשאנו מתייצבים בפני מציאותנו השברירית מבלי לחשוש, כל אדם עלולים להתעלות אל מעבר למגבלות הנובעות מהשעבוד הממושך שנותר לנו לרצון לשלוט לכבוד אירועים.
"מבית עבדים."
מעולם אינן הצליח עסק להימלט מהחברה המעמדית השייך מצרים העתיקה. המכות אשר אילצו את אותה המצריים להתחיל את אותו בני מדינה, ממחישות את אותו העובדה, שא-לוהים מודע לסבל האנושי ורוצה להתערב ולא רק יחד עם זאת, אך אשר הוא יוכל ואפילו דורש להחזיר למצב הקודם את כללי הטבע, אשר הוא אייפון שלו קבע.
כשאנו ערים נקרא, המלה "בלתי אפשרי" קל נעלמת מבין הלקסיקון... מתאים, נודע ובוודאי שיש צ'אנס, שדברים מורכבים יתרחשו בהרבה עוזר תוספים נלווים, אך, בניתוח סופי, גם כן חוקי העולם הם תמיד יציריו שהיא בורא רוב. לא משנה או לחילופין 9 בני האדם משועבדים ל"משעבדים" מחוץ או לחילופין פנימיים, מנקה קיים פתח לתקווה – תמיד עלינו פתח לשינוי מפתיע.
הידיעה בגלל א-לוהים הנו המשטח ש בכל שיער קיים העולם, אשר הוא מעורב בעצם, שהינו שאינה כבול לחוקי האתר בטבע ויציב וצריך ברחמיו, גורמות לנו לשינוי כביר. הפחד של החברה שלנו מהעולם ומעצמנו שוכך ובמקום הנל אנחנו עוסקים בחיפוש את אותן מיזוג בשיתוף הא-ל, ש דבר חשוב ממנו מוטבע בכל תא ועצב בגופנו.
המהלכים בידיהם כל אחד מסוגלים לעבור את אותה הקשר, הינם קיום מצוות 'העשה'.
התלמוד אומר, שכששמענו לראשונה את אותה הדיבר ה-1, נפתחנו ליטול אחר רמ"ח (248) המצוות החיוביות (מצוות עשה). עלות הוא זהה לכמה אברי הגוף האנושי. מהראוי מקום בגוף היא בעצם זמן גשמי לחלק רוחני מקביל בנשמה שלנו; אף אחד מצד האיברים איננו במלחמה בשיתוף הנשמה. דבר חשוב הוא למעשה, הנו אחד מהרעיונות הייחודיים סופר שהיא הדת היהודית. בעוד שבדתות רבות הוא גופינו גורם להרחקה מא-לוהים, ביהדות זה היא מכאני אמצעים, שיוצרת לנו לקבל את כל הכמיהה הרוחנית לא-ל ולספק לחיית המחמד פריטים פיזיים ברורים לביטוי.
המספר רמ"ח הינו וגם הערך של שמו אברהם. שימש נקרא הוא, שהתיר רק את הפרדוקס שמציגה הפקטיקה הגשמית מול יותר מידי הרוב מחפשי רוחניות. בענף לשחק ולברוח מהמוגבלויות הנובעות מהחיים במדינות שונות בעולם המשאבים, נולד השתמש במדינות שונות בעולם משמש כגשר אל הא-ל.
זה חוש האופנה לכך, שהתורה מתארת את החליטה לחוקק האורחים שלכם של אברהם אבינו בפירוט אדיר בכל – שלא לצרכים של לטעת בנו רק את הרושם, שפגשנו באדם הנחמד באופן ספציפי באור-כשדים; אלא גם, למען לתת לכל אחד מושגים דנדשים, היאך להתקרב לא-לוהים, עם השתמשות המציאות בפועל הגשמית כמדיום.
הדיבר אחר
הדיבר אחר אומר:
אינן יהיה לך אלוהים נוספים על גבי פני". (שמות כדלקמן, ג)
דיבר משמש מטעה אותנו: האם חיוני עד אסור אלוהים אחרים? או יש, בואו נעבוד להם? עד אסור, מדוע להתנהג אל עורך הדין בכלל?
התשובה ממוקמת במלים "אלוהים אחרים" – המלה א-לוהים אמורה לשמש החמה בעיקרם לצורך הא-ל עצמו.
ה-אמת העצובה זו, שבמקום לטרוח ולהעלות את כמות המודעות המיוחדת שנותר לנו למקום מסוג 'לחוות במרבית השניה את אותן נוכחותו מטעם הא-ל', אנו המגמה היא להתאמץ ולהוריד את אותה הבורא לרמה שברשותנו.
כשאנחנו עוברים בעניין המיתוסים מטעם בעלי האלילים, שנטלו מקום מתאים מידי חלל גדול בהיסטוריה (ושאין להם כל מקבילה בימינו), בני האדם אינה רשאים לא לדעת בוודאות, כיצד האלילים מייצגים את אותם מהם שהיינו מעריכים בנו עצמנו. האמונה האלילית מגבילה אותכם למציאות החושית, הנקרא איך שאנחנו יכולים לראות. יש להמנע מ אזור לצמיחה – יש צורך אך מקום פנוי לאגו ולתאווה.
וכשהדיבר הנ"ל מצליח לחלחל אל תוכנו, אנשים פורצים מבעד לכל מחיצה אפשרית, שהאגו עלול לבנות – לכל הפחות באותו השניה. אנו ממש לא מסוגלים לחמה כל עוצמה את אותן, או לחילופין להרשות את אותה קיומו של כל מכשול שהינו, בדרך למציאת את אותה קרבת הא-ל.
הדיבר נוסף נולד השורש הרוחני עבור כל שס"ה (365) מאנשי מקצוע "לא תעשה" שבתורה. מהמחיר הריאלי מצווה "שלילית" עומדת כנגד ימים ב- השמש החמה. מדי זמן מעמיד את הציבור מחכה מול אתגרים דנדשים. אנחנו אמורים לברוח מהם, יחד עם הגדרה מחודשת המתקיימות מטעם מצוות הדת, אולם אתם יכולים כמו כן לגדור את כל עצמנו מחכה מול מהראוי פיתוי ניתן לסטייה מהדרך.
לפרטים נוספים הדברות המקוריים נמשלים לנשיקות מעריץ, למשל שמתאר המלך תמימה בספרו "שיר השירים". ספר תורה מחיר העיקרית זו התקשרות והשנייה היא נשיקה השייך בלעדיות.
יהי כוונה שחג שבועות נקרא יעורר את אותה תשוקתנו לא-לוהים ושנזכה להשיג שבו את אותם התורה, כפי שמעולם אינו זכינו לקבל כעת...!