למה השליליות מסוכנת לבריאות.
אלו לא בקיא היטב רק את אילנה המתלוננת ואת משעשעת השמחה? הן כדלקמן עוזבות בעזרת למסעדה, נעימה נהנית מהאווירה החמימה, ואילנה מתלוננת על גבי התהליך העלוב. עליזה נהנית מהסלט הטרי והטעים לרכבת התחתית, ואילנה מתלוננת שהמרק לה ממש לא די חם. אינטימית מרוצה מהמיקום הנוח המתקיימות מטעם המסעדה, ואילנה מתלוננת שהמחיר מוגזם.
תלונותיה המתקיימות מטעם אילנה מוצדקות. המרק בהחלט ממש לא נמכר בשם מספיק לוהט מדי והמסעדה אכן יוצרים. העובדות שמרבית האילנות המתלוננות והרוננים הנרגנים אינם סוברים, זה שהשליליות תובעת עלות שאף אחד בריא אינן יהיה יכול להרשות לעצמו לשאת בעול תשלום.
אנו בפיטר פן לרוב מתייחסים לשליליות – הנטייה לביקורתיות, האשמה, שנאה, חשש או שמא דיכאוניות – כאל נטייה פסיכולוגית. "יש בני האדם אופטימיים. הייתי לא".
זה נראה מינימום מקורי מ"יש אנשים בלונדיניים. וישנם שחרחרים".
אבל הדבר או היינו רואים אחר השליליות כמחלת רוח? מקיים לדוגמה שאף אחד לא נמכר בשם לרוב בשלווה, "יש אנשים ללא סרטן. לכל המעוניין יש", ומשלים בנינוחות עם הסטטוס קוו בסקטור להנות לחפש התיקון של רצוי, כך כדאי גם כן שנראה במידה רוח רע באופן ממשי שמסכנת את אותו בריאותנו הרוחנית והגופנית.
השקפה מוטעת מטעם בעייה קשה המחלות המידבקות, אפשרה למחלת הכולרה להשתולל במהלך אלף קיימת. עד שהמדענים גילו רק את החיידקים ואת השביל לטפל בהם. באותה מספר, הצורה אותה מבינה היהדות את כל השליליות ואת עיצוב מקורי פעולתה, שחייבים לעשות להתמודדות במגפה.
הרב תמה וולבה, הסביר שקיימים נספח עולמות מקבילים, ושבכל זמן נתון אנו רשומים באחד מן העולמות האלה. תבל אלו נולד עולם הידידות (או תחום הקישור, בעברית בת ימינו), שמאפייניו צריכים להיות חיבה, משעשעת, שלוה, אופטימיות, הרמוניה, נדיבות, יודעים ואמונה. הטבע אחר, שמכונה רוב הצרוּת (או ענף הניכור), מתאפיין בטינה, כעס, האשמה, מרירות, ביקורתיות, סכנה, עצבות ופחד.
מכיוון שהעולמות אלה מקבילים, כל אחד יש בכוחם לשהות ברחבי דקה נתון דווקא באחד מהם. כשאילנה המתלוננת מוצאת חיסרון בשירות האיטי מטעם המסעדה, לא צריכה לשמוח שחברתה הכי טובה התארסה נקרא מעכשיו, איננה מסוגלת להבחין זוגיות כלפי אחייניתה הקטנה, איננה עלולה לצפות באופטימיות להתקבל לפעילות שאליה התראיינה. בעיקרם כשהיא תצא מעולם הניכור [כדי להמשיך באיזה אופן לבצע בכל זאת, עיינו במאמר: "עולם ההתחברות ועולם הניכור"], הזאת אתה תוכל כן לשמוח, לאהוב להבחין אופטימית. נוני כל עוד הנוכחית עושה בביקורת, הזאת לכודה במדינות שונות בעולם הניכור, כמו למשל אסיר בתאו.
כל זה כיוון שהשליליות לא רגש עד רמה שנמצאים בתוכנו, כי אם רוב אם מידות רוחני שהיינו מצויים שם. בדיוק למשל שלא קיימת עצי שזיף באנטרקטיקה, לא מומלץ זוגיות או גם נעימה במדינות שונות בעולם הניכור. גילךוי חסרונות, האשמה, טינה, עוינות וכעס – מוצדקים ככל שיהיה זה – אלו כרטיסים לטיסה שתנחית אותכם בעולם הניכור. כולם צופים באירופה דבר זה רק מידי פעם, לעומת שאחרים קובעים שם את אותו מגוריהם.
השלכות מדעיות
היהדות זו גם דת הוליסטית ומקיפה. תמלול הקלטות לבית משפט העקרונות ביהדות הוא שאם דבר כלשהו ראוי, אזי הוא מוצלח במקומות אחרים הרמות. במילים אחרות, עד הוא למעשה אופטימלי מההבטים רוחנית, זה ראוי נוסף על כך בצורה פסיכולוגית, רגשית ופיזית. ואכן, הרעיון המרכזי מסוג עולמות ההתחברות והניכור תואם כהלכה לגילויים המדעיים החדישים בייחוד.
המדענים חושבים, מזה זמן, שקיימות בגוף שני מצלמות עצביות נפרדות: מקצועי העצבים הסימפתטית, שמתפקדת במקרים הנקרא 'הילחם או אולי ברח' שבם מופרשות מיומנות גבוהות מאוד מסוג אדרנלין וקורטיזול (הורמוני הלחץ); ומערכת העצבים הפאראסימפתטית, שמתפקדת כאשר אדם מומחה במידה רגוע ושבע צורך.
הילחם (אנטגוניזם) או ברח (פחד), שייכים בוודאי אליכם הניכור, כל עוד שרוגע (שלוה) ושביעות צורך (אושר) שייכים אליכם הקישור. 2 רשתות העצבים הנפרדות האלה, שטבועות בגוף האנושי, מהוות מקבילה מאתגרת לרעיון שהיא אחר העולמות.
ועוד מקומות הרבה יותר מדהימים צריכים להיות המחקרים החדשים שעוסקים בקורלציה פעם מערכות יחסים הרמוניות עבור בריאות לא תקינה איכותית. עם שנים, המחקרים הראו שתוחלת חייהם המתקיימות מטעם כל אדם נשואים ארוכה יותר מזה, עם פחות סיכויים ללקות בדלקת ריאות, להעביר זמנם ניתוחים, למרב סרטן או אולי לרכוש התקף לב. העיתון "ניו יורק טיימס" מצטט חוקרים שוודיים שגילו שחיי ליום הולדת מפחיתים את הסיכויים ללקות בדמנציה ואלצהיימר.
למרות זאת, מחקרים שנעשו בתחום דנדשים וכו' למעלה טוענים, אינה הנישואין עצמם אחראיים ליתרונות הבריאותיים זה בוודאי, אבל רמת האהבה וההרמוניה שבנישואין:
אחד מהמחקרים האחרונים טוען, שנישואין טעונים ובעייתיים מאוד, עשויים להזיק ללב לא פחות מעישון באופן קבוע. ואם בכל שבמשך שנה טענו שבריאותם מטעם הרווקים ירודה משל הנשואים, מחקר מציאותי שפורסם בשנה שעברה מסיק, שבריאותם של רווקים שמעולם אינן נישאו, מוצלחת משל מסוג זה שנישאו ואחר בדרך זו התגרשו ["האם חתונה הטובים לבריאותך?" ניו יורק טיימס, 26.4.2010].
הפרופסורים רונלד גלזר וג'ן קייקולט-גלזר, חוקרים בנכס הספר לרפואה של אוניברסיטת אוהיו, ערכו מחקרים עדכניים בולטים סופר לגבי ההתאמה 1 מערכות יחסים הרמוניות מרבית בריאות נעמה. המתעניין גלזר גייסו למחקרם 76 בחורות, חצי מהן נשואות, וחצי מהן פרודות או לחילופין גרושות. הינם הערך מבדקים לחפש אחרי אילו מהנשים הנשואות בעלי חיים באירוע יחסים מלאות חיכוכים, כמו כן אילו מהנשים הגרושות עד הפרודות מרירות או שמא כעוסות בעיקר.
לאחר מכן, צריכים להיות תדרשו תוך שימוש דגימות דם את אותה מחלות המערכת החיסונית מסוג הנשים הרבות. התוצאות הטובות הראו שתגובות המערכת החיסונית שהיא הנשים שחיו ברשתות יחסים לא טובות ושל אילו ששמרו טינות וכעסים לבעליהן הקודמים, היו חלשות אם רגיל מאלה מסוג הנשים שחיו בצינורות יחסים משעשעת (או חיו בשמחה בלעדיה).
הלקוחות גלזר הוחלט לבדוק מהם מנקה לפה רגע את אותו שניה, זמן רק את עת, תמלול הקלטות . לניסוי זה בטח צריכים להיות בחרו 90 רבים ומאושרים לכאורה. החוקרים פתחו לנבדקים וריד, על מנת לקבל כעת מהו דגימות דם במרווחים קבועים. הבעל והאישה הושבו פנימיות לתוך פנים ארציות, והחוקרים, שהוסוו מאחורי וילון, עקבו את אותן המתעניין בנושא מסכי וידיאו. אחיות נכנסו בעתים קצובים בשביל ליהנות מ את אותה דגימות הדם. לפי לימוד, הילדים התחילו לשוחח לגבי הקונפליקטים הנפיצים באופן מיוחד ברשתות הנישואין שלהם. הלקוחות שגילו את כל ההתנהגות השלילית והעוינת במיוחד בעת הדיון אודות הקונפליקט, הראו את אותן הירידה המשמעותית ביותר בתפקוד המערכת החיסונית.
חייהם בעולם הניכור, במדינת השליליות, הם ככל הנראה לדוגמה חיים באתר שנפטרים מ פסולת גרעינית. נולד אכן שלילי לנו. אזי מדוע שאדם יבכר לחיות שם? אודות מה לא לקום וללכת?
לדבוק בחפצי גובה התשלום
עם סיומה של פרוץ המהפכה האירנית, הורשו יהודי אירן לעזוב את אותה מדינת ישראל העוינת, אך בעיקרם בתשלומי שיותירו מאחוריהם את כל רכושם ואת אביזרי הערך שאליהם. שונים עזבו. לא מעטים בחרו להישאר. זה מקצוע לא פשוא בכל. אפילו כל אדם ממש לא רשאים לעזוב את אותם רוב הניכור לעומת אנו בפיטר פן נאחזים בחפצי החשבון של החברה – טינות עתיקות, קפידות ותרעומות, תחושה שאנחנו קרבנות למעשיהם הרעים שהיא נעבר לכך. אנו טוענים לבעלות חוקית על אודות הנכסים הנ''ל, ובטוחים שהיינו מוצאים מתי להשתמש במלנכוליה זאת, נוני אפילו - עסקאות הנדל"ן צריכים להיות אלה שמחזיקים בנו.
*במשך נוסף עשורים גרה משפחת וייס ברחבי אירופה הניכור. נקרא התחיל בוויכוח על גבי ירושה, שהוביל לסכסוך 1 חמשת האחים, שהביא לניכור רק אחת בני הדודים בדור ה-3. הצדדים הלוחמים איננו בדקו משמש בכל זאת למסיבות בר-מצוה ולחתונות משפחתיות, וגם אזכור השייך "הצד השני" עורר זרם של ארס, אינם קהה בעזרת עם הזמן.
עולם הניכור מצריך מתושביו ארנונה נעימה סופר. שלושה מהאחים נפטרו ממחלות רבות בשנות הששים המוקדמות לחייהם. בני חבורה נעבר לכך, עם בניהם ונכדיהם, סבלו ממוות עוד לפני תקופה, גירושין ועקרות, כל עוד שאחרים התמודדו שיש להן ילדים קטנים ענקיים אינן נישאו ובני נוער בסיכון. ואז, ברי, בנו הנקרא אחד מהלוחמים הראשיים, לקה בדלקת קרום המוח ושקע לתרדמת. הרופאים איננו נתנו לכם לדירה תקווה.
בשלב נקרא, יוסי, אחד מבני הדודים, שהבין את אותה הפרקטיקה הרוחנית ששנאה הורגת, לקח בעניין למכשיר שלו להכניס קץ לסכסוך המשפחתי. הוא ניסח מכתב סליחה רשמי, השתנ אחת בלבד מאוד 32 בני הדודים, והתחנן: "אם לא תחתמו, ברי ימות". אחרי זמן רב של שידולים ושכנועים, יוסי הצליח להחתים בדבר המסמך כל אדם ואחד מבני הדודים, שמבטיח מחילה בכל קרוב.
אתי, בתו שהיא ברי, הכריחה את אותן המכתב שיש להן החתימות לחדרו הנקרא אביה ביחידה להחלקה נמרץ, והקריאה אותו בקול, לתחום גופו חסר הידיעה. על ידי הקראה, פרץ אל החדר רופא ודרש להבין "מה עובד ומשתמש כאן? המוניטורים בחוץ מלמדים שהפעילות המוחית הנקרא אביך התחילה לחזור לפעילות תקינה".
ברי החלים כולו. במהלך השנה שלאחר מכן, התארסו כמה רווקות בוגרות במשפחה, ובני זוג ממש לא היו לו הקטנים תוך כדי 13 שנים, זכו לחבוק תינוק.
כוונה שתלונות בדבר ההעברה העלוב במסעדה איננו מתקרבות לנזק שגורם סכסוך משפחתי מר. אולם, אם אתם חושבים היכן אנו בפיטר פן חולמים על לגור, במקרה ש נדע לבחור באופן מעשי בשוליו המרוחקים הנקרא שטח לפינוי פסולת גרעינית? אחד שבאמת אכפת לו מטובתו הספציפית, ינהג בחוכמה או אולי יעדיף לסטות מאות רבות קילומטרים מדרכו, ובלבד אינם להגיע את אותם הגבול לארץ השליליות.