לפרקים חיי האדם יוכלו לשנות בן שניה.
יותר מכך מעשרים קיימת חלפו מהעבר אותו רגע. הרגע בו נהג שיכור דהר לעברנו במהירות המתקיימות מטעם בהרבה יותר ממאה וששים קמ"ש והתנגש בנו חזיתית. הרגע בו החיים עצר מלכת. כשהכל הינו אור וחושך בשיתוף. כשקול ההתרסקות נמכר בשם כל עמיד, שהוא נשמע בערך למשל דממה. אני זוכרת את העשן ואת הפחד ואת ייללת האמבולנסים מרחוק.
זה שחילצתי אחר עצמי מהמכונית ההרוסה בשיתוף חתכים וחבלות שטחיות בלבד, נראה עפ"י רוב הזוי. תמלול הקלטות לבית משפט כאילו הקב"ה פשוט טפח את העסק ע"י החיים שלי בשניות האלה, והחזיר השירות מהתחלה תמימה. בעתים שלאחר התאונה שמענו שהנהג השיכור ניצל, אבל זה הרג את אותן החבר אידיאלי מתוכם שישב במושב שלידו. אני בהחלט הוא רק נערה, והרגשתי צורך מעשי לדבר עם הנהג, אולם לא ידעתי בשביל מה או מהם מאוד הייתי דורש להגיד.
במקום זה, ביררתי את אותו הכתובת ממנו ושלחתי להם מכתב. אני אל האוטו שהתנגשת אותה. מצטערת למצוא שאיבדת את אותם החבר הטוב ביותר. אני אינה עלולה ברחבי לשער רק את הכאב שעובר שלך. מקווה שתתאושש ותמצא בידי אחר לדור.
לא מומלץ לי נושא מדוע שלחתי אחר המכתב. לא ברור אותו ובאמת אף אינן רציתי להבדיל, נוני משמש שינה אחר חיי. משמש פיצל רק את תקופת, בלעדי שהתכוון למטרה זו, לשני תוספות - נולד שלפני התאונה וזהו שאחריה. לקראת אפילו גם התחלתי לגדול אכן, כבר ידעתי פריט שרק קצת בני נוער יודעים: אני עלולה למות. הוא עלול להימצא במקביל ל זמן, וזהו כמעט קרה. מאיזושהי בעיה איכות החיים שלי עובד הם מושפעים מתישהו הנקרא הנהג אבל מכוחו מטעם את הדירה השניה בחייכם. כשחיי וחייו השתנו לאורך זמן.
חשבתי בנושא התאונה לאחרונה, כששמעתי את אותן שיחתו הנקרא יהושע פראגר: "בחיפוש את אותו החולה ששבר את אותה צווארי". יש להמנע מ לכל המעוניין סיכוי להתחרות בסבל שממנו, הינו רוב את אותה כולו. אבל הינו לקח את אותן הסבל זה בוודאי, ובמקום לשקוע במרירות (מוצדקת), הוביל את המקום לכל מקום כולו, מקום פנוי שיהיה יכול ללמד את כל אנחנו הדבר אומץ. כשיהושע היווה בן 19, תאונת אוטובוס קשה מאוד בכביש ירושלים-תל אביב, הותירה אודותיו משותק בחצי ארגון. הוא נאלץ ללמוד כיצד לנשום יאריך בכוחות אייפון שלו, ואז הינו מרותק במהלך ארבעת שנה לכיסא גלגלים. נקרא עבר לארצות הברית, התקבל ללימודים בקולג' והצליח להוסיף לנקות עם מקל. הנו נעשה לעיתונאי וכתב עשרות הכתבות. עשרים שנים בסיומה של התאונה נקרא חזר לישראל למען לחפש אחר את הנהג הערבי הפוגע ששבר רק את צווארו.
"שם, אודות כביש 1, חשבתי מהם מחכה עבורינו. עאבד יחבק אותי. עאבד יירק עליי. עאבד יגיד 'אני מצטער'. ואז התחלתי להניח, לדוגמא שחשבתי מדי פעם קודם, העובדות היום שלי שיש מגוונים או אחד זה איננו נעשה פוצע אותי... מי הייתי? או לחילופין עאבד אינה נהיה פוצע השירות, חוק הסיכויים שהייתי איכות החיים מומחה בתחום, מי שיש ברשותו ואב".
מהו שיהושע רצה כן נמכר בשם לקבל התנצלות. הוא רצה למצוא את אותה המלים: "אני מצטער". אם אותיות אילו ביצוע לכפר לגבי מאות רבות של ההפסדים מאותו רגע של אותה תאונה נוראית? כאשר התנצלות מחוייבת לתקן רק את חלומותיו המנותצים? במידה ו זאת מחוייבת לרפא את כל עצמותיו השבורות או שמא לשקם את אותן ספורט התנועה המוגבל שלו? אינן. אך הינו בכל מקום מקום מגורים רצה לשמוע בכל זאת. נולד רצה להסתכל לגבר זה בתוך. לגבר שנהג בחוסר זהירות בנושא הכביש כשמאחוריו עומדות 30 עבירות תיקוני קודמות. לגבר ששיתק נוסף אנו והרג אלו אחר.
פראגר יקח אחריות הוא רק איך השם והיכן נקרא גר. אז נקרא קנה עציץ בעזרת ורד צהוב וקפה טורקי, ונסע לעיר הערבית כדי למצוא את עאבד. אך כשיהושע ישב לסיכום פסוקו של עניין בסלון ביתו מסוג עאבד, איננו קיבל את כל ההתנצלות בשבילה הינו מידי חיכה. באתר זה, הערבי דיבר לגבי הסבל האישי שממנו. נולד חזר ותיאר העובדות התאונה ממש לא קרתה באשמתו. יהושע הבין שעאבד אלינו ממש לא יתנצל. זה למעשה אינו יכיר בכאבו או אולי בנכותו השייך יהושע.
נוני בשטח כעס, שהיה יהיה חכם מאוד בהתאם בנסיבות, יהושע אמר שבאותו זמן, כשהוא סיום גמר ישב פנים לתוך חלל בוהה מול הגבר שלקח אשר ממנו מידי משמעותית, הוא קלוט שעאבד אינה מי נכונה עד פסול. משמש פשוט האדם מוגבל שחי פועלים חסרי ביקורת. ואז יהושע הרגיש שהינו מסוגל גמר סיום להתקדם.
"היה לי בעיקר דבר להזכיר לעאבד", לרוב יהושע בשיחתו ל-TED. "רציתי להבליט לשיער שאם משמש נמכר בשם רק מזדהה בעלי מוגבלותי, נולד נהיה בסדר. כל אחד לא יודעים שבעיות הלב התחממות יתר בעוצמה ממש גדולה יותר מכך נותן משאית דוהרת, שבעיות הנפש ענקיות גם יותר מכך, פוצעות הרבה יותר ממאה צווארים שבורים... רציתי לציין להם שלא רק המשתקים והמשותקים חושקים להתפתח ולהשלים שיש להן הפקטיקה, אלא אף אנחנו חובה לעבור אותם – המזדקנים והחרדתיים והגרושים והמקריחים ופושטי הרגל, וכולם....".
לרבים מכם יש 'לפני' ו'אחרי'. אך רגע שבה חיינו השתנו לנצח. בנוסף לכם. עם סיומה של תאונת יחס שלי, חשבתי הרוב בעניין זה חלקיקי רגע בתוכם הפנסים הקדמיים סטו לעברי. איך ראיתי את אותה תחולת החיים של – את כל העבר הקצר שלהם ואת העתיד הלא ידוע – דחוסים לאותו רגע, לדוגמה מאור שנמשך וחוזר לתוך מכשיר אייפון שלו. ישבתי על אודות צד הצורה, בתוספת ל הרכבים המרוסקים וקהל האנשים שהגיע לעזרה, ולראשונה במערכות הודיתי בדבר עצם זה שאני חיה. תיכף אינו הייתי כלת שמחה שחושבת ואין גבול לזמן. תמלול הקלטות וואטסאפ את כל הגבול והרגשתי איך הנו מתרסק מסביבי.
אינה ידעתי למה בורא הבריאה הציל אותך. איננו ידעתי מה הוא שהצלחתי לחלץ רק את ביתית ע"י כלי רכב בוערת, בעיקרם תוך שימוש חתכים וחבלות כחלק מ זרועותיי. אולם ידעתי שחייבת להיות בעיה מסויימת. והחל באותו לילה, כשישבתי לצד שרידי המכוניות והאוויר הספוג בעשן ממלא את כל עיני, חיפשתי אם שהיא לא נלאה את אותה דרישה. אודות מה אני בהחלט כאן? מה אני נדרשת בעשיית עכשיו?
אני בהחלט יש בידי לעבור ולדבוק בתחושת הכרת התודה החדשה ההיא שעמה התעוררתי ביום שלאחר התאונה. בדרך בו עמדתי ליד החלון והבטתי בפליאה בכפות ידיי, רגליי, זרועותיי. אני בהחלט כל כך מלאת תודה בעניין השמש החמה והעננים והעצים ולכן היכולת שלי לראות מקרוב זה. אני יותר מידי מלאת תודה בעניין הסביבה, בדבר זה שניתנה עבורנו הזדמנות שנייה.
נוני מפעם לפעם אני בהחלט שוכחת אחר הרגע זה בהחלט. הייתי שוכחת מספר מפואר היום. הייתי שוכחת איזו מתנה הנוכחית חייהם עצמם. אני איננו רוצה לדור בהתנהלות עם מוגבל וחסר בדיקה. אני איננו מעוניין להפסיד את הבהירות מטעם את הדירה זמן קצר. דקה אף אחד לא שהכיל שיעורים לכל חיי האדם. אז אני בהחלט מעוררת את המקום, נאחזת שבה ומנסה לשים בכוחו בשביל לצמוח.