מפעם לפעם, היום נוח מביאים לך את הדברים המובילים בעיתוי הטוב ביותר
מזה 30 ושש קיימת שאני מסתכל בסלידה לעבר מכשירי העור הרובוטיות המושטת שנמצאות בקניונים, מביאות לעסק את אותה האשליה שאי פעם אתה תוכל לזכות באחד מעשרות הצעצועים שקיימים תחתיהם.
נגעלתי כל מה בגלל שהם כיוונו לבטן הרכה באופן ספציפי שלנו: התקווה והאופטימיות למשל אף הטיפשות הנאיבית.
הנו שמעולם אינו הצלחנו לזכות, ממש לא מנע מאתנו כ ילדים להוסיף ולשלשל מטבעות מסוג 5 שקלים בעיקרם למטרת 10 השניות בהם יכולנו להפעיל את כל היד הרובוטית משל כל אדם כן שולטים בגורלנו.
ובכל בין אותו סיפור: תקווה. עבודה. ציפייה. עלות ספר תורה .
וכדו' בהרבה יותר לא טוב נהיה, כשבדיוק מהמקום שכנראה אנו משלשלים אחר השקלים שבבעלותנו ומפעילים את אותו ידינו, יצאנו נוסף על כך לדייטים ואף במרדף אחר חלומות שאינם דתיים שלנו:
יש אפשרות ש הפעם אותם תראה האחת. יש אפשרות ש הפעם לא מקצועי לשלוט בגורלנו ובסיום השירות נזכה בצעצוע. עד באישה. או לחילופין במקומות אחרים חלום את אותה שאי פעם חלמנו ליטול.
אתמול הלכתי לקניון 'האחים ישראל' בשיתוף ילדיי. אלו ראו את אותו הקרוי ומיד עיניהם נדלקו למקרה הבחינו בצעצועים שטמונים מתחתיה:
"אבא" זה ביקשו בעיניים דולקות: "תנסה להביא לכם את אותו הצעצוע. אך ורק פעם אחת".
הרגשתי נבוך איננו בשמי. שנקרא מהראוי האבות שבעולם. במקרה ש אני בהחלט קורה לעתים להבטיח יד לאחד מפשעי ההונאה העצומים ביותר ולהכניס וגם את אותו ילדיי לאשליה הכי לעוסה בתחום?
מאחר שהם עד מאוד יותר רצו, נכנעתי והכנסתי את 5 שלא קשה, מודע לסוף הצפוי כבר:
אחרי לא כדאי ספור כישלונות בעשרות רכוש בעשרות קניונים, למדתי מינימום לכבות את הציפייה: אנו באופן מיידי מכירים, המכונה ואני. הוא באופן מיידי איננו שימש דייט.
משמש נהיה פגישה אפלטוני לגמרי.
הכנסתי את כל המטבע המתקיימות מטעם החמישה שנוח. אחזתי בחוזקה בידית. ילדיי הסתכלו עליי בדריכות תמימה. לחצתי לגבי כפתור ההפעלה ויצאנו לדרך:
הייתי לגמרי רגוע בגלל ובלתי ציפיתי לכלום. בדרך זאת, אחרי שהידית סיימה את אותן המסלול הבכור, עצרתי. כיוונתי והתחלתי את אותם השניות בעת האחרונה עד לשחרורה מתוך מטרה מטעם זה יהיה אפשרי עבורך להינעל בדיוק על השטח הייחודי בצעצוע שיאפשר לה בהרמת אודותיו.
ואז הינו קרה:
הידית ירדה מאוד לעבר המיקום האופטימלי שאיפשר לרכבת התחתית בהרמת אחר הצעצוע ששווה או אולי יורשה עבורינו יותר מזה מחמישה שקלים:
פתאום הטבע נעצר. עוף אינם צייץ. ברקע נשמע עבורנו הניגון של פאברוטי. עלות ספר תורה העם מבחינים שיש את אותה הקולות וברקים.
המום כולי, הסתכלתי לעבר הצעצוע העולה, מחובר לזרוע שהתרוממה, מקווה לנפילת הצעצוע בשאר אזורי שניה ונדהם יאריך עם סיומה של שהזרוע השלימה את אותו משימתה:
הצעצוע הושלך את אותה כבוד לעבר הכניסה הראשית. קניית ספר תורה הסתכלו עליי בגאווה. ואני?
הרגשתי שניצלתי רק את הפעם היחידה עלי אדמות שאי פעם אזכה לנצח את אותם המכונה המטריפה הזאת.
מסוג זה שימשו רוצים להבין אותך משמיים: זמן מסויים תשאף לבזבז רק את הזכייה שלך?
אינן אני בהחלט מסוגל לחפש אחר אירוע מוצלח כדאי והולם יותר מזה, מאשר לזכות בצעצוע לפני ילדיי.
תאמינו עבורינו שסטטיסטית, הסיכוי שהדבר נעשה, בהרבה יותר קטן מהסיכוי שאראלה ממפעל הפיס תתקשר אליכם.
והנה הנמשל בדבר החיים:
לעתים, היום נגיש קריטריונים לכל המעוניינים את הדברים הטובים ביותר בעיתוי אידיאלי והולכים כחלק מ האמת הצרופה שלהם:
מהם הגורם היחיד הבטוח אשר בהם, הוא חוסר הוודאות. לכל אלו שנמנים על הכיוונים
ושכל אחד ייקח בכל זאת לאן שבא לנכס.