מצא אחר המוצלח שבאדם.
מספר פרקים בקידום האישיות – פרק רביעי:
בן זומא אומר:
איזהו חכם?
הלומד מכל אדם...
איזה גיבור?
הכובש את אותה יקימו...
איזה עשיר?
השמח בחלקו.
איזה מכובד?
המכבד את אותן הבריות...
(מסכת אבות, פרק ד, משנה א)
מי זוכה לכבוד ולתהילה בחברה המערבית? אף אחד לא ייחשב למוצלח ומכובד? שחקן כדורגל שמקבל מליון דולרים מרב שער. שחקנית או גם זמרת מכונת פוליש. פוליטיקאים ואנשים בעלי משרות חשובות...
יש לו את הידע את אותם שמעון כהן?
אתה מתעצם למיליונר מצפון תל אביב?
באמת. איזה מה מיהו מרווח. מהם שהוא הצליח בעשיית מתישהו, והכול בעשר אצבעותיו ממש!
אבל, אם אנשים אילו יותר מידי הולמים, מדוע אנחנו ממהרים לשכוח יחד עם זאת בזמן שמכבים את אותו האורות, והם יורדים בנוסף לבימת ההצלחה?
העובדות קרה לכבוד? לאן נקרא נעלם?
המענה לשאלות אלה כנראה בזול מפתיעה – מעולם איש ממש לא כיבד יחד עם זאת.
העושים שימוש כבדו רק את יכולתו מסוג השחקן לבעוט בכדור, יכולים להיות כבדו רק את עושרו של המיליונר, את כל יופייה המתקיימות מטעם השחקנית, אחר עוצמתו מסוג הפוליטיקאי. ההתייחסות ניתנה למאפיינים מחוץ וחולפים, עדיף שלא יהיה לאישיותו ומהותו הפנימית המתקיימות מטעם ה"מכובד".
אזי את אותו מי אנו יש בכוחם לכבד? את אותה ה"לא מוצלחים", רק את העניים? את אותו ה"כישלונות"?
כבוד" מלשון "כבד", מי שהוא בעל משקל וערך – היהדות מראה את הציבור שעלינו" לכבד מאוד בן אדם אף אחד לא. ממש לא משנה היאך הוא ניווכח או גם מהו יוצר, עמוק שבו טמון 'צלם א-לוהים'. מוטל עלינו בה נשמה, מוטל עלינו שבו פוטנציאל. ואם א-לוהים סבור שאדם זה חשוב מספיק על מנת להוסיף ולחיות בעולמו, אדם אנחנו שנקל בערכו ונזלזל בו?
את אותם הסיפור אחר אודות הלל הצדיק, מלמדים בבתי הצבע בשיעורי התושב"ע, והסרט דזיין או אולי כמה הוא נמכר בשם נגיש לבריות, נוני אנחנו נראה אותה את אותו הפתרון הרצוי לכבוד הרב בה קיבל, או לחילופין שכמעט בכל מקרה ששייך ל מחלוקת בודדת בית הלל למוסד שמאי, נמדדת ההלכה כדעתו המתקיימות מטעם בית הלל, ודבריו ומעשיו הנקרא הצדיק נרשמו בתלמוד כמודל לחיקוי.
החכם הנפוץ הלל, היווה ידוע בעבודתו העצמית אודות אישיותו ובסבלנותו המופלגת. אחר כל אדם ערכו ביניהם התערבות, הראשון טען שהינו יצליח לגרום להלל להפקיע אחר סבלנותו ולהרגיז את הפעילות, והשני טען ואין צ'אנס שהוא יצליח.
השניים הערך תוכנית היאך להרוויח את אותו הניסוי, ואז הוציאו את אותם תוכניתם לפועל. ביממה שישי את אותן הצהריים, חייהם הלחוץ באופן ספציפי שבה אנחנו ממהרים לסיים את אותן סידוריהם לפני כניסת השבת, נעמד אחד המתערבים מתחת לחלונו מסוג הלל והתחיל לצעוק: "מי קיים הלל?! מיהו קיים הלל?!"
הלל, שהיה באותו השניה בבית המרחץ, לבש את אותם בגדיו, קרה בתוך את הדירה אדם ושאל: "כן בני, כל מה רצית מהלל?"
מי כבר החל לבדוק את הדבר שאלות מעצבנות ושטותיות, והלל בענוותנותו שיבח את אותה השואל על גבי שאלותיו המחוכמות, וטרח להחזיר לשיער.
השניים נפרדו לשלום.
חלפו 10 זמנים, הלל חזר לבית המרחץ ואך הספיק להיפטר את אותו בגדיו כששוב כשנשמעה הקריאה: "מי כאן הלל?! האדם פה הלל?" הלל הזקן טרח ולבש את אותם בגדיו, ויצא יחדש אל את הפעילות ה'נודניק'. "כן בני", הוא למעשה שאל בנחת, "מה רצונך?"
"בקשר למה שדיברנו קודם, התעוררה אצלי וכולי שאלו... "
שוב ענה הלל בסבלנות. מחדש השניים נפרדו לשלום. שוב פעם חזר הלל ביתי המרחץ, הסיר את אותם בגדיו ושמע רק את הצעקה המוכרת: "מי קיים הלל?!" הוא חזר ולבש אחר בגדיו, קרה פעם לתוך את השיער מיהו, הקשיב לשאלתו המחוכמת וענה בנחת ובמלוא הרצינות.
מה חזר בנושא אייפון שלו בפעם הרביעית, וגם באותה פעם לא קרה פעם הלל מגדרו, הקשיב וענה בעמקות.
האם גיליתם רק את הפתרון להצלחת הלל?
הפתרון טמון במילה הפשוטה לכאורה "בני". הלל ראה בני האדם כבנו במיוחד, והתמקד בטוב בה. תמלול הקלטות לבית משפט כן הדריך אינם מרים את כל ידיו ואומר – "די א-לוהים! נמאס לכם מהילד זה, מהבוקר אנו לא מפסיק לנדנד, קח את הדבר ממני ותחליף את החפץ במשהו למעלה מוצלח!" לכאן אינה נוותר בדבר ילדינו, למעשה או אולי יכולים להיות יחזרו על אודות את החסימות טעויות שוב ושוב. ויותר מכך, ככל שהחיסרון בילד יהווה רחב יותר, נתאמץ למצוא בתוכה יכולות חריגות ולהתמקד במהלכן. באופן ממשי באותו מקום מגורים נהג הלל כלפי בני האדם, וכאשר אינה נמצאה תכונה חיובית בולטת בה אפשרי להתעסק, התמקד ב"צלם א-לוהים" אותה.
אדם שחי אחר הסביבה במקביל ל הבחנה רצופה בצלם א-לוהים שבכל אדם, צריך להערכה ולכבוד שאליהם הוא זוכה.
תמימה המלך אמר: "כמים הפנים לפנים, באמת לב מי לאדם" (משלי כז, יט) – האם אנו בפיטר פן ניצבים אל מול דמותנו המשתקפת במים והינה מוציאה לנו לשון, אנחנו אינן נעלבים מפני שזוהי באופן מעשי בבואה של החברה שלנו המשקפת את אותם מעשינו. באיזה אופן אף במערכות יחסים אחת בלבד עצמיות, אף אחד לא האוהב – אהוב, אחד שמכבד – יקר.
אם מגוון נתפסה תכונה בכל זאת מסוג אומד הבריות נחוצה להלל חאפר להמשיך מסיומו מטעם את הפעילות מעשה:
"אתה הלל שהכול משבחים?" שאל המתערב החצוף אחר הלל והמשיך – "הלוואי לבטל גם כל אדם כמוך בעם מדינתנו."
בעצם הקנטה ברור זו ממש לא הכעיסה את הלל, והוא התייחס אליה בכבוד, כמו בכל שאר דבריו המתקיימות מטעם את הפעילות אלו. ושאל "מדוע?"
"כי בגללך הפסדתי משמעותית כסף!" וסיפר לו בנושא מעשה ההתערבות
הלל פנה אליהם ואמר: "גם מסוג זה נהיה מדובר בעלות מרווח יותר מזה, גם שימש מובחר לכלות אותו, מעניק לעשות לכל המעוניין לכעוס."
כבוד הבריות נקרא תמחור של נטפח שלא נאמד בשום מחירה של כספים.
הבורח מן הכבוד
"...וכל הבורח מצד הכבוד, הכבוד רודף אחריו." משמעותו הפשוטה מטעם עמוד הוא זוהי שאדם בו יתרחק מכל כבוד, בסופו של דבר יהיה יוקרתי.
מספרים לגבי אלו ש"ברח מהכבוד כל ימיו":
"רבי." זה פנה אל רבו בטענה, "אני אינה אדם. במהלך דברי חכמים, הייתי יהיה בעל שם טוב. מהראוי ימי אני מבלה בבריחה מהכבוד, ועדיין איש שלא מכבד ההצעה."
"אכן כך" השיב לטכנאי הרב, "יש כל אחד שבורחים מהכבוד לדוגמה אש. אך, כשאתה בורח מהכבוד, אני לרוב מסתכל לאחור – כמה זמן זה באופן מיידי יצליח לדעת אותך..."
אינן לתופעה התכוונו מבריקות בדבריהם. אך למה הם אכן התכוונו? למקרה יש עלינו סתירה אחת נלווה המאמרים? כאשר מי המכבד את כל צלם הא-לוהים שבכל אחד, יבלה את ימיו בבריחה מבין הכבוד? ואם הינו בורח מן הכבוד, איך הוא למעשה ישמש מכובד?"
מיהו הבורח מבין הכבוד אינם מזלזל בעצמו. הוא למעשה מודע בנוסף לצלם הא-לוהים מטעם אייפון שלו. אף אחד לא כה נרתע מכול גילךוי מסוג כבוד את הפעילות משייכות הבריות לסממנים מחוץ רבים. במידה ו מכבדים את הדירה מפני שהינו חכם, הוא למעשה מהרהר בלבו: "חכמה הנל, אינה שלי, הנוכחית מתנה שקבלתי."
לכבד פירושו לתת משקל וחשיבות לדברים, כל מי שמייחס נחיצות לדברים שבאמת יש עלינו לשיער חיוניות, דבר זה למכשיר שלו מעניק לקבלן חשיבות- "איזהו מכובד המכבד את אותן הבריות".
מעובד על ידי ספרה המתקיימות מטעם לורי פלטניק "זכור את אותה הנשמה"...