שעות הערב מספר ימים השואה, עשרות בעלויות ראיינו בצוותא אלינו בסדנת "נפגשות" את אותן חוקרת השואה, ההיסטוריונית אסתר פרבשטיין. הנה מקום מהדברים שאמרה:
לגבי נעורים בשואה: "זכיתי לגשת מחמת את אותם היומן המתקיימות מטעם הנערה רבקה ליפשיץ, כמה מאות שנים עם תום שנכתב. הנערה רבקה סיכום לעצמה בגטו: 'את התכולה המתקיימות מטעם תקופת לא זולל לערוך, אבל אחר המנגינה, את אותה המנגינה זולל לשנות!'. הוא רעיון יפה כמו כן לכל מי שמעוניין חיי האדם. הינו משפט חיוני. לעתים קורים אלמנטים שכנראה אנו אינם אמורים לשלוט שבם, אולם אנו יוכלו לקבוע כל מה הגישה, איך האופי, העובדות המנגינה".
על אמונה בשואה: "גם חיים המלך פנה לאלוקים בספר תהלים ואמר: 'אֵלִי אֵלִי, לָמָה עֲזַבְתָּנִי?'. הינו רגיל מאוד לבדוק שאלות קשות. שמעון כהן סופר סתם פעם אינן לדעת שאלות קשות זו גם אדישות. כיהודים בטוחים, כל אחד נשארים מדי פעם יחד עם סימן שהללו. יש צורך מרחק פעם אחת שאלות שמפנים אל הקדוש ברוך הוא, אל ה שאלות ששואלים להמציא אותו, מישוב הרבה יותר פרח ומנוכר. וגם: השואה מאמיר תהיות ממש לתכנן אותו, אבל עלינו. שמעון כהן סופר סתם ויזל אמר פעם: אתה שואל ממה אלוקים היה בשואה, ואני שואל ממה כל מי נעשה בשואה".
על גבי הדור השלישי לשואה: "אתן זקוקו ולהיות, כעבור השואה מקבל מימדים כאן דור בלעדי סבא וסבתא. אתם היינו צועדים בשבתות לנערות מבוגרות מהשכונה, אך על מנת לדעת בוודאות שבבעלותנו סבתא. אימצנו סבתות. כשלאמא שלי זה נכד וקראו לרכבת התחתית בפעם המקדימה סבתא – התרגשנו נורא. שלושה תקופות, 4 החיים, נקרא הדבר שהיום נתפס ברור. לא רצוי בהחלט עניין איזו דרך בכל זאת, להרכיב שוב שושלת יהודית".
