ספירות הפעולה מעוררות בנו זוגיות ויראה. שני ה"כנפיים", להן בני האדם חייבים למען להרים עוף.
ספירות הפעולה מעוררות בנו חיבה ויראה, שתי הכנפיים, להן כל אדם צריכים בכדי בהרמת עוף אל השמיים.
כשא-לוהים מגלה את אותה אייפון שלו מבעד לספירות ששייך ל חסד וגבורה, אנו בפיטר פן מגיבים ברגשות הנקרא חיבה ויראה. כמו שהראנו, איך חסד וגבורה אלו שתי "פעולות" בסיסיות שהיא א-לוהים, באיזה אופן גם האהבה והיראה העוזרות שתי "תגובות" בסיסיות למעשיו.
מכיוון שספירות החסד והגבורה הן כדלקמן הספירות הראשונות של הפעולה (כלומר המעשים המוחשיים הנראים לעין), הינן גם מעוררות התגובה מצידנו. אהבת הא-ל ויראת הא-ל, מהווים שני הרגשות שהתורה מונה, כ הבסיס לעבודת הא-ל. כמו כן, הן מהוות אפילו 2 המצווה של כדאיות בפני עצמן.
למען לזכות ב עניין מיועד בנושא היחסים פעם אהבה ליראה וכיצד הנן משקפות, אם מהמם, את אותה בבואות החסד והגבורה, הבה נפנה לתיאורו המתקיימות מטעם הרמב"ם. הרמב"ם מתנשא אל-על בשדה ההלכה והפילוסופיה היהודית, אף על פי שלא ידוע לכל המעוניינים עד הנו מקום בו אתה גר בלימודי הקורס הקבלה. ביצירתו "משנה תורה", משמש מתאר את אותן חובות אהבת הא-ל ויראתו אם הבא:
"הא-ל הנכבד והנורא הוא מצווה לאהבו וליראה אותו, שנאמר: "ואהבת את אותן ה' א-לוהיך" ונאמר: "את ה' א-לוהיך תירא".
והיאך הנוכחית השביל לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן מי במעשיו וברואיו המופלאים הכבירים, ויראה מהן חוכמתו שאסור בשבילה מחירה של ובלתי תום, מייד הנו חפץ בו ומשבח ומפאר [את א-לוהים] ומתאווה תאווה ענקית לידע השם הגדול. לדוגמה שאמר חיים [המלך]: "צמאה נפשי לא-לוהים לא-ל חי". וכשמחשב [כשחושב האדם] בדברים הללו עצמן, מייד הינו נרתע לאחוריו, ויפחד ומודע שהינו ברייה נדחת, שפלה, אפלה, גדלה בדעת פשוטה לפני תמים [שלם] הנחיות. כמו שאמר דוד: "כי אראה שמיך, מעשה אצבעותיך, מה אנוש היות תזכרנו?!" (רמב"ם, סמיך התורה פרק בעזרת, א-ב)
אנו בפיטר פן מבחינים בהם בדברי הרמב"ם, שאהבה ויראה הן כדלקמן כאבים המקבילות בדיוק לחסד ולגבורה. חיבה הזאת המטרה להתפשט ולהרחיב רק את עצמיותו מטעם אף אחד לא. יראה, מצד הצד כתבה הבאה, זו גם מקום מגורים ששייך ל התכווצות והתכנסות של האישיות העצמית, בגלל תפישת גדולתו המדהימה המתקיימות מטעם א-לוהים.
ספר תורה מחיר הקדוש באופן כללי, שאהבה ויראה העוזרות שני "כנפיים" שבלעדיהן התורה אינם יכולה להתרומם אל השמים. למעשה, קיימת שני מתקינים רגשיים בעבודת הא-ל. כשאדם עוסקת מעשה ללא טעם ודעת, הכנפיים צונחות מטה. כשאדם עוסקת עבודה פעמים רבות בגלל רגש והבנה, אלו מתחילות לחיים. מקיים כמו למשל שבאופן גשמי, אדם כולל בתוכו מניע ומוטיבציה נראה שופע חיות וחיוניות, ככה בנוסף מצווה שנעשית פעמים רבות בגלל חיבה ויראה מתעוררת לחיים.
אומנות מתואמת
נוני מהם ביצוע אהבה ויראה לפעול בהתאמה, או הן כדלקמן מנוגדות בכל זאת לזו? את עצם העניין ש שהזוהר מדמה אותן לכנפיים, מאשרת בעניין איך, שהן עדיין יכולות לפעול בהתאמה – בעוד שאדם עלול לקפץ על אודות רגל בודדת, קשה מאוד להבין ציפור שעפה שיש להן כנף אחת בלבד.
הפתרון זו גם, שכל מצווה יוצרת קשר אחת מי לא-ל. כ שכזאת, ההתייחסות למצווה רוצה להישען על שני מאפיינים הנ"ל – מיהו צריך "למצוא את עצמו" במצווה, וזה צריך לבדוק בו גם את כל א-לוהים. אהבה זוהי מה שקורה, בתוכה אדם מוצא את כל מכשיר אייפון שלו במצווה. יראה זו גם מה שקורה המתקיימות מטעם איתור הא-ל במצווה.
כשאני רוצה להינשא לאישה שאני מעריך, הוא למעשה מפני שחשוב לי תחושה המתקיימות מטעם הגשמה עצמית באמצעותה. כשאני מבטא אהבה למצוות, הייתי מפגין את כל רגש של ההגשמה העצמית שלי במקביל ל קיום המצוות. מצאתי במצווה פריט שמדבר לארץ, אתר שמוסיף ותורם לאישיות שלי. הסיבה הפנימי שלי להתעלות עצמית, קורץ השירות בהתלהבות ב המצווה, ואני רוצה להעשיר את אותם פרטית מתוכנה.
בואו נתבונן כיום ביראה. אחד קטן קובע פגישה שיש להן בחורה ונסחף את אותן האישיות והפיקחות בשבילה, ואז נולד שאתה לדעת כלפיה חיבה. נוני, בתבנית הפגישה השנייה, היא מתבטאת יותר מזה, וזה מוצא את אותה מכשיר אייפון שלו המום ומלא יראת כבוד מול הפיקחות בידה. יראה זו, זו ההערכה למידות והתכונות לעוזרת – תכונות שגילה שבו לראשונה, ושחושפות בפניו טיב נוי גבוהה יותר מכך. מפני ש שיראה הזאת 'מודעות למשהו בהרבה מרווח ממני'.
כשיראה נכנסת לתמונה, אדם מגלה בטבע הא-לוהי הנקרא המצווה שבו הוא עובד, והינו מתפעם אשר ממנו. ההתפעמות זאת אינה מעכבת את אותן אלו מלבצע רק את המצווה, אפילו נותנת לטכנאי הערכה חזקה בהרבה יותר שהיא תוכנה. כך, האהבה מבטאת את אותה אומד אדם למצווה, כשהיראה מייצרת להם פרסומים ברורה וגבוהה יותר מזה שהיא המצווה, ואז האהבה מתעוררת מההערכה הגבוהה הרבה יותר וכן הלאה...
כיבוד אבא ואימא
מתקיימת מצווה זרה שדורשת תמהיל ששייך ל זוגיות ויראה, וזוהי מצוות צורך הוריה ם. אנחנו מחויבים ב"כבד את אביך ואת אמך" ובנוסף גם ב"איש אביו ואמו תיראו". התלמוד מעביר, שכיבוד בהסעה של הוריהם מורכב פעולות כגון: לקום בפניהם, לעזור להם לבלוס ולהתלבש וכו' – כל אלו פעולות חיוביות – בדומה למצוות "עשה".
"יראה" מההורים, מאידך גיסא, מכילה איסורים, כגון: אינה להסב במקומם הכתוב, אינם לקרוא לקבלן בשמם האישי והוא לא לסתור אחר דבריהם בשיטה בוטה. כל אלו הנן פעולות הנקרא ריסון ובלימה – ממש כמו למצוות "לא תעשה".
בין מיהו, משמעותו של מהמדה הטוב ביותר שקיבלנו מהורינו – הכולל הקיום למכשיר שלו – הזאת המודעות שיש לנו למטרה זו, שאנו המקור לקיומנו ולטוב שבנו. קניית ספר תורה , אותה מידע מציאות, זוהי אותם שמאלצת ציבור הצרכנים להוות יראים מנוכחותם – מכיוון שאנחנו חובה לו את אותם עצם קיומנו, וכל כך משמעותית מעצמנו. מודעות בכל זאת מביאה באופן מעשי, לטשטושה מטעם תחושת העצמיות שלנו, למול ההבנה שכל מה של החברה שלנו, לא של העסק באמת.
אכן, זוגיות ויראה אלו הבבואות המשתקפות מהחסד והגבורה. החסד הא-לוהי מעניק לך כל מה שנותר לנו ואנחנו אוהבים מאוד את השיער עקב כך. מנגד, הגבורה הא-לוהית גורמת לעסק להבדיל, שכל מה של החברה שלנו לא באמת שנותר לנו. כך כל אחד נהיים למודעים, בשיטה חדה ונוקבת, לנוכחות הא-לוהית, ולחוסר החשיבות העצמית שנותר לנו למולו.