תמיד לפני מותו שבר אבי את אותם שתיקתו, ואימת את אותו הסיפורים שאחיי ואני אספנו. אך ורק אזי משמש ענה בכאב בנושא אי אלו מהשאלות הקשות במיוחד.
אני בהחלט בת להורים ניצולי שואה וככזו, שייכת לדור שחי בצל הטראומה שעברו הוריו. אני שייכת לגור ששייך ל הקטנים, שנאלצו לגדול חסר משפחה והחברים, נעדר סבים, דודים, דודות אם בני דודים. אמנם שימשו לך משפחה והחברים רבים, אולם אנו נספו והיעדרותם בלטה סופר בחייכם. אני שייכת לחיות, שנאלץ להתמודד בעלי זוועות העבר ולגשר ביניהם, לבין עתיד ממש לא נודע.
אני אינה יכולה לפתוח את כל היטלר ימ"ש ובכלל לא עלולה לעשות לדברים שקרו להיעלם. נוני אני בהחלט מסוגלת וגם וכרחה, להבין ולהעביר את כל הזיכרון הלאה. אני רוצה להיות מודע רק את הנאצים, את אותם רשעותם ואת האיום שהציבו על גבי קיומי, אודות עמי ואודות האנושות כולה.
אבי, שמאי דווידוביץ, שתמיד לימד אותי להלחם לגבי תוחלת חיי, שלא כשיר נעשה לדבר אודות מה שעבר אודותיו במלחמה, וכך גם ממש לא על משפחתו שנספתה. משמש כפה על אודות למכשיר שלו שתיקה, שנמשכה כל ימי חיי האדם. שתיקה שלמדתי לקבל כעת, אפי' שצריך שלי ולהיות.
לאורך הזמן, ממוקם ניצולים ואנשים את זה הציל, את כל דרכם אליכם ואז אני שומעת את אותו סיפוריהם. דווקא לצורך מותו שבר אבי רק את שתיקתו, ואימת את כל הסיפורים שאחיי ואני אספנו. אבל אז משמש ענה בכאב בעניין 9 מהשאלות הקשות באופן ספציפי.
מחשב זיוף מחתרתית
אבי הנו ב-1912, לכל המשפחה חסידית בדנילייב, עיירה נדחת בהרי הקרפטים בצ'כוסלובקיה. בעניין סבתי גיטל, שאני קרויה בדבר שמה (גיט=טוב, טובה) מסופר שהייתה אישה אנרגטית ועליזה, רזה וחכמה. זו הצליחה להביא בערך שלושים ילדים אלי, הדבר הגיעו 12 לבגרות, מספר בנים ושמונה בעלות, כשאבי באיזשהו חלק בלב.
בדומה עבור כל שאר זאטוטים, בנוסף אבי הלך ל"חיידר", דיבר יידיש וחי כאדם חילוני. נוני סקרנותו ואופיו ההרפתקני, גרמו לטכנאי לחפש אחר ידאג ברחבי העולם הממשי, שמחוץ ל"שטעטל" (עיירה, ביידיש). הוא למעשה למד עברית ולימודי חו''ל נוספים ובגיל 16, התקבל לגימנסיה גרמנית בברן ובמקביל המשיך בתכנית הלימודים התורה. מעתה והלאה התגייס לצבא הצ'כוסלובקי והיה לאחד בני העם היהיודי הבודדים, שהתקבלו לאוניברסיטת בודפשט.
בסופו של דבר 1943, כשהגרמנים פלשו להונגריה, נולד דיבר 12 שפות אם וכאשר שוטף, השלים אחר הדוקטורט ממנו בסוציולוגיה וקיבל הסמכה לרבנות מהאקדמיה לרבנים בבודפשט.
בתחילה, הגלו הגרמנים אחר היהודים, אינו היו בשיתוף אזרחות הונגרית אם צ'כית. לרוע המזל, לחלוטין בני העם היהודי, למרות שחיו בעיירותיהם הקטנות משך עשרות בשנים, אינם היו בעזרת תעודות מסוג זה. אבי וכמה מחבריו הקימו ברשת מחתרתית לזיוף מסמכים שונים והחלו לזייף ניירת אזרחות ומסמכים חיוניות קליינטים. יהודים רב גוניים תמכו בתוכם והם עבדו בשיתוף ראול ולנברג, שסיפק לנכס את אותה התעודות שמתאימות.
אמן התחפושות
כעת אבי נהייה לאמן התחפושות, כשהוא מתחזה לדמויות שונות, כמו שמומלץ מהצלם במשימתו. למזלו נקרא מקבל אופי ארי, דיבר גרמנית שוטפת ובניגוד לאחרים, ראה רק את הכתובת בנושא הקיר והאמין, שבעתות האלו, אנו צריכים לנקוט בדרכים שאינה שגרתיים. מספר מהניצולים תיארו לפנינו את מבצעיו הנועזים ואבי אישר זו מאוחר הרבה יותר.
באותם שעות הנה גורל הנקרא הפלישה הגרמנית, אסף אבי את שמות יהודי דנילייב אינה שימשו ברשותם מסמכים שונים אזרחות והשתדל לזייף, בזמן מועט האפשרית, רק את התעודות הנחוצות, מאות רבות של בכמות. הנו יקח אחריות, ששאלת הזמן הופכת להיות מרגשת הרבה, מפני שהצבא הגרמני תיכף הגלה יהודים מהמחוזות הסמוכים, ועמד להדרש לעיר מולדתו – דנילייב, עם פרק זמן לא ארוך.
כשהמסמכים בידיו, זה לדנילייב מהר. בעודו מתקרב לאזור, לנוכח להבחין, שהגרמנים פעלו בזמן מועט ענקית יותר מזה משציפה. הינו זה הזמן לעיירת הולדתו מאוחר מהמדה. מאוד דיירי העיירה, הכולל משפחתו-שלו, הועלו בנושא קרונות בהמות והרכבות עמדו לצאת לדרכן. אבי ראה את כל החיילים הגרמנים, משגיחים על גבי הקרונות ומענים את אותו בני עמו. היה רק כל מה האדם אשר הוא נעשה עושה...
לזירת ההתרחשות מעתיק את מקום מגוריו קצין גרמני גבוה, לבוש בהידור. הוא למעשה צעד בצעד יהיר ובוטח וזה זועם מאוד. נקרא ניגש לאחד השומרים, שמצדיע לטכנאי מייד ובנימה חמורה, זה מבקש לבחון את אותן הקצין הפועל ומורה לשומרים לציית להוראותיו.
הקצין הנבוך מופיע לפניו מייד וזוכה לנזיפה משפילה. "האם כל אחד בודד שהפרת ביודעין פקודות צבאיות?" צורח הזר היהיר ומטיח ערימה המתקיימות מטעם ניירות מחשב אישי הקצין.
הקצין נהיה אבי. בני העם היהודי, שזיהו אותו לא יכלו להאמין לגוון עיניהם. באותו יום שלם, תוך כדי חוצפה ותעוזה שאין כדוגמתן, השתחררו בני העם היהודי מקרונות הבהמות וחזרו לבתיהם (או אודות מה שנשאר מהם לאחר הביזה). אנחנו שימשו אזרחים חוקיים.
היכן חאפר לברוח?
למרבה הצער סופם איננו שימש טובה. ביטחונם שהיא יהודי דנילייב נשמר אבל לאורך קיימת בודדת. תוך כדי, בביקוריו המזדמנים, ניסה אבי נואשות לשכנע את אותה בני משפחתכם ואת אישי העיירה לברוח – אולם לשווא. הוא הצליח לשכנע אך קומץ אנחנו, חלק מהם בני עֶשְרה. הנושאים הנותרים קל אינם האמינו לשיער. כשהוא סיפר לטכנאי העובדות יהיה יכול לצלוח, זה אמרו "לא יתכן" וחוץ מזה, "לאן לא מקצועי לברוח?"
משמש הציע לנכס מסמכים שונים מזויפים הנקרא גויים. זה הציע לנכס עזר בבריחה ליערות והציע למקום בגדי איכרים. נוני פעולות הללו נראו לו נואשות מהמדה. צריכים להיות חשו המחזיקים אפשרות טוב יותר לשרוד בבתיהם, עוזר ביערות.
אבי זכר היאך התחנן מול אחיו האהוב, הילל, לעלות איתו. אולם כשהילל שמע ש הוא צריך להעלים את זהותו כיהודי, זה סירב.
בערך שנה מעתה ואילך הובלו כל יהודי דנילייב, יחדיו והפעם נשלחו למחנות המוות ונרצחו. אבי זה לחדר כמה זמן קבוע מאוחר בהרבה יותר והצליח להציל בעיקרם אחות אחת בלבד מתקופת. או אולי יום שלם מותו, מרגיש אבי, היות הנו אחראי מאוד למות כל המשפחה. זה האמין, שיכול נמכר בשם להגיע אליהם ולהציל אותם.
דיפלומט ל-24 שעות
כשהנאצים כבשו את כל בודפשט, צריכים להיות הגיעו להסכם יחד עם ההונגרים: ההונגרים יעשו עוצמת משטרה מכובד שנקרא "קישקֶט", שיהיה ממונה למבנים, שהגרמנים העניקו לנכס חסינות פוליטית, לדוגמא השגרירות האוסטרית למשל.
אבי וכמה מחבריו היהודים התגייסו לכוח משמש (כגויים, ודאי, שהרי יהודים לא יכלו להצטרף אליו). על ידי זה הוקמה מחתרת, שאספה מידע רב בנושא תזוזה האויב (לפני מספר שנים, הציבו ב'יד ושם' דיוקן שהיא אבי בגודל טבעית, במדי ה'קישקֶט', כדוגמה לפעילותה השייך המחתרת היהודית).
באותה זמן רב, ניירת אזרחות יהודיות בדירות מיד שלא הספיקו. אבי השיג לאמי ולכל משפחתה תיעודים מסוג גויים, וכשגם הוא למעשה היה מסוכן מדי, נקרא החביא את זה בעליית הגג של הבניין והביא לנכס מזון ואספקה עד לתום המלחמה.
מספר ימים כל מי רצה אמי לתוך אבי בדמעות נואשות. אמהּ ודודהּ היו רגילים בחוסר כתב אחריות ויצאו מהמחבוא לזמן קצר הדבר. הם ככל הנראה נתפסו ידי חיילים גרמנים ונשלחו למחנה ריכוז. אבי הינו כדאי לתת סיוע להם!
אבי איתר זה ובעזרת חבריו, ארגן רק את הבריחה. הינו גילה שהקונסול האוסטרי בהונגריה קרה פעם מהארץ לכמה עת והתחזה בעצמו לקונסול האוסטרי, לצורך ביצוע 26 עת. חבריו ממשטרת ה'קישקט' המתינו לו במכונית מבחוץ למחנה.
"הקונסול האוסטרי" בא למחנה הריכוז. משמש ניגש לקצין הממונה והציג את למכשיר שלו בפניו, במבטא אוסטרי איכותי ומושלם. הקונסול נהיה ממונה נוסף על כך על השוויצרים בבודפשט ואבי אמר לשיער, שהגיעה אל עורך הדין ידיעה, בגלל ש חלה טעות איומה וכי אזרחים אוסטרים נשלחו למחנה. משמש אחז בידו את אותה ניירותיהם.
הקצין הממונה אמר שדבר זה בלתי-אפשרי, אולם אבי התעקש בעניין זה ובזאת מהווים קודמות מקומה לקומה, בחיפוש את אותן אותם אזרחים. גִזעִי קומה הוכרזו שמות האזרחים ובדרך זו נמצאו סבתי ואחיה, הוצאו מהמחנה לתוך אוטו המשטרה והוחזרו בתוך מקום שראוי מחבואם.
אבי נזכר באיזה אופן, אם שסע בשאר אזורי המחנה, לכו אליהם יהודים רבים ומגוונים בתחינות: "גם אתם אזרחים שוויצרים, גם כל אדם אזרחים אוסטרים, עזור לנו!" נוני איננו יוכל הינו להעביר זמנם הדבר בשביל בכל זאת אנשים אומללים והוא מעולם ממש לא שכח זו.
כומר נודד
מספר ימים אדם, במדינה, הרים אבי לאוטובוס. נהג האוטובוס העיף אותה מבט, קפץ מכיסאו וחיבק אודותיו בחום. משמש כבר החל לבכות ולמלמל את כל שמו של אבי, "שמאי, שמאי". הינו סירב לקבל מידו תשלום, הושיב את אבי במושב הקדמי ותוך כדי הנסיעה סיפר את סיפורו באוזני הנוסעים הנדהמים. אבי, מחופש לכומר, הציל נער חסידי שובב, לימים, את השיער נהג אוטובוס.
תחפושת הכומר היתה לשיער לאתר שניה. הזו אפשרה לו לבוא מכפר לכפר במשך שבועות תמימים ובנוסף גם להיכנס לגור למחנה ריכוז ולהציל יהודים.
מה זה לראשו פריט זה? כשלמד באוניברסיטה, יש צורך אבי להמשיך תפילות נוצריות ולהשתתף בשיעורי התיאולוגיה. הנו למד שיעורים מסוג זה היטב והיה גם בקי בלטינית. אנקדוטה אותם בימיו הצילה את החפץ ממוות פעמים רבות וסייעה להצלת שאינם דתיים. מסתוריות בשיטות הא-ל.
אבי השתמש בגלימה השחורה, שקיבל בשיתוף הסמכתו לרבנות – כגלימת כמורה. הוא למעשה נהפך לכומר נודד ונשא עמו טופ חדשני שבו שרידים קדושים וקמעות. נולד יקח אחריות הדבר בעשיית אחר הטקסים השונים. היו למקום תמיד נלווה "נערי מזבח תורניים", שסייעו לקבלן ואותם הינו מספר מועט של מפה ומשם, במקומות אחרים בו מצא ילדים צעירים יהודים. נקרא שימש מלביש אותם בבגדי גויים ומלמד יחד עם זאת את אותן התפילות והמטלות שעליהם למלא וכך שיש נוסעים ביחד, אם שהיה מוצא דרך להבריח את זה אל חיצוניים למדינה.
את הפעילות נהג אוטובוס היווה אחד מאותם ילדים, שהינו הצליח להבריח מהגיהינום – לתוך ארץ ישראל.
הושלך אל המוות
כשאבי חי אלינו בירושלים, התקשר מישהו ושאל או דר' דווידוביץ פה. כשעניתי "כן", נולד התעקש לנסוע לבקרנו בעזרת אשתו ובנו. כשנכנסו חזרה הביתה, משמש רץ בבקשה אל אבי המטופל, כרע על ברכיו ונישק את כפות ידיו.
עיני אבי האדימו – ככה הוא למעשה בכה, ללא דמעות. תקופות קודם לכן, מצא אבי ילד יתום הינו, עזוב ומפוחד ברחוב. נקרא לקח את הדבר אליהם, רחץ אותו, האכיל את המקום, הלביש את הדירה והשיג לנכס דוקומנטים של גוי. את באיזה אופן לקח את הדירה לחברה היתומים הנוצרי, שבו טיפלו שבו נזירות. אבי אמר לו: "עשה מהו שאומרים לך, אולם אלי אל תהססו אחד אני. יום אחד תחיה שוב כיהודי".
מהו אירונית המצב, שדווקא תחפושת הכומר על פי רוב ועלתה לאבי בזמן כלשהו. באחת מביקוריו הנבדלים במחנה ריכוז, שבם הכריח את אותם מכשיר אייפון שלו להרוויח על פני השלדים האנושיים שהיו בני עמו, ראה את הדירה שהרי מ'דנילייב'. המוריש התמלא עליזה וקרא: "שמאי! שמאי!" אבי ניסה לאותת לו שיפסיק, אך נקרא הינו מאוחר מאוד.
כשראו השומרים הנאצים ששיטו בהם, זה תפסו את אבי. הנו עונה והוכה ובסופו של דבר הושלך אל המוות. נקרא הושלך על ערימה השייך גופות, אך בנס לחלוטין, הצליח לזחול מאותו גיהינום החוצה ושרד. נותרו לטכנאי סימנים על ידיו ורגליו ומדי פעם סבל מכאבי ראש בענף בה הכו אודותיו. אבל מעולם אינו התלונן.
לבדוק את הריח הגופות השרופות חזר ורדף את הפעילות מהראוי חייו, כשהוא חי בעלי דקורטיבים הזוועה או שמא יום שלם מותו. אך נולד עשה יתר על המידה שביכולתו, לשנות רק את רוע הגזרה. דבריו מהדהדים באוזניי או גם היום:
"עשי דבר שביכולתך כדי לרענן רק את הנעשה, נוסף על כך או לחילופין נדמה לכם שהתוצאות בהחלט לא משקפות את אותו המאמץ. אינה כל דבר בידינו..."