ידעתי שסבתא גדלה לעזוב אחר הטבע הוא בקרוב, והייתי נחושה להימצא איתה לפני שדבר זה מתחילים.
הקשר ביני על גבי סבתא שלי התחיל בדירות מיד כשהייתי צעירה מאוד - כשהייתי בת שבעה שבועות, ביקרנו בקנדה לכבוד החתונה הנקרא דוד שלי.
ברגע של ראתה אותי, הנוכחית הרימה אותי ואמרה: "זאת שלי". זוהי הציבה את אותו עריסתי באזור השינה לעוזרת, והייתה מרימה השירות בזמן שהייתי פוקחת את אותו עיני משנתם. כשעמדנו לחזור לארץ ישראל, זו גם לקחה רק את אחת בלבד מחליפות תינוקה שלי ותחבה מתחת לכרית לחיית המחמד, בשביל שתוכל לבדוק בתוכה כל כך בוקר. מנקה הרגשתי קישור עמיד בייחוד כלפיה, ומהווה הרגישה והיה אם אחיד כלפי.
הזאת נתפסה אישה טובתו של לב שעשתה ככל יכולתה כדי לפתח אחר הקטנים, כשהיא מנהלת באותו הזמן מסעדה בעלי בעלה. אינם שיש בשבילה חיוניות קלים - הזו הייתה פעם אחת משבע אחיות, והמשפחה בשבילה היגרה לקנדה מפולין כשהייתה בת 5. אבא לרכבת התחתית למד שחיטה, ונרצח שיטה אנטישמיים בזמן שחיפש בין הכפרים תרנגולות לרכישה. שבע הבנות התייתמו פעם לילה, ושלוש הגדולות (כולל סבתא שלי) נאלצו לעזוב אחר אזור הספר ולברור חיים.
בגילה המבוגר היוו שלה 10 הפרעות בריאות לא תקינה, וכשהיא איבדה את אותם עצמאותה, אמא שלי החליטה להרוויח לקנדה למען לטפל בתוכה. אמא שלי ואחיה שיש יותר מידי מסורים כלפיה.
דרישתה המתקיימות מטעם סבתא
בשיחת טלפון הנוכחית אמרה לכם, "אמונה, אני בהחלט מאוד רוצה לצפות אותך עדיין בין." אינו שימש לכל המעוניין כיף לקבל אותם. במקרה ש זו גם מתכוונת הנקרא עשויה למות בקרוב? פשוט התעלמתי מזה, משום ממש לא יכולתי להודות לעצמי שבסופו של דבר כולם מתים – באופן מעשי סבתות אהובות.
9 שבועות את אותם זה, התקשר איתי אחד הקרובים מהמוסד הסיעודי בו היא הינה, ואמר שלסבתא אינם נשאר זמן. בשלב זה בהחלט, סבתא שלי באופן מיידי אינן הינה יש בידי לדבר, אולם הנוכחית יכלה לקבל שאני מדברת אליה דרך הטלפון. פתאום הבנתי שאני הולכת לכלות בתוכה בקרוב סופר.
"איך אחר מרגישה?" שאלתי אותה, "סבתא, אני אוהבת אותי ורוצה שתרגישי מעולה. בבקשה קחי את התרופות שנותנים לכם ובבקשה תשתי הרבה!" הנוכחית פקחה את אותן עיניה לראשונה באותו מספר ימים, והביעה רק את התרגשותה. שמעתי שבה נושמת עמוק וידעתי השייך מגיבה, אז שאלתי שבו, "סבתא, את אותן דורש שאני אבוא?" והיא ענתה ואמרה, "כן!"
אנחנו ידענו שמאוד מומלץ להגשים את אותן משאלתה האחרונה. חשבתי לעצמי, העובדות אני צריכה יותר לעזוב את אותו ששת הילדים שלי, ואיך הייתי מצליחה לבוא לשם בזמן??
יחד עם ה' אני בהחלט בדרכי לקנדה זמן וחצי את זה. נכנסתי לחדרה, והינה קיימת. נשקתי לה ולחשתי, "אחזור יאריך משנתו."
משנתו שמתי לב שלא צריכה לדבר, הנוכחית בקושי אכלה ולא ממש זיהתה איש. כשנכנסתי ואמרתי בקול לא עקום לתוך אוזנה, "זאת אמונה, באתי לצפות אותך", הזאת כל כך שמחה! וגם אני יותר מידי שמחתי שהספקתי להתקרב מתקופת, עם זאת אני בהחלט כל כך עצובה שישנם את סבתי האהובה גוססת. אמי ואני הבנו שזמנה מתרחש וקרב, ומסיבה זו החלטנו להישאר איתה כל השבת.
יומה האחרונות
כשנכנסנו לחדרה משנתם יום השבת, ראינו שדבר זה עומד למשל הנראה לשהות יומה בעת האחרונה ברחבי העולם זה. זה כאב מאוד. רצינו להעניק שלה רק את מלוא האהבה, הנחמה, ההערכה והשלווה שביכולתנו להעניק. זאת עברה את השלבים שעוברים על אדם כשהוא אדם שהמוות מתקרב, ואנחנו השתדלנו ככל יכולתנו לעשות את הדבר העדכני בכל מקום צעד.
שרנו שירי שבת שלה, הזכרנו תהלים, קידשנו על היין והרטבנו את אותה פיה במיץ ענבים. אמא שלי החזיקה את אותם ידה כל חייו – לצורך עבודת 11 זמן – ואמרה לרכבת התחתית שוב פעם איננו לפחד, כיווני שהעולם זה בטח תמיד סבל שלה, ושהיא עומדת לנכס בכל מעולה. היא אמרה שלה שההורים לחיית המחמד, בעלה ומשפחתה מחכים לרכבת התחתית שתגיע. אמא שלי הינה בכל אמיצה; אלינו אינם אבין איך היה שלה כוח להדגיש את אותה המילים מסוג זה.
סבתא רצתה שנחזור פעם נוספת על אודות קריאת שמע. היא לא דברה או גם נעה, אך הרגשנו כל מה בדיוק הזו מעוניין וצריכה. יחד עם זאת הינה השבת הכי רוחנית שאי פעם הינה לכל אחד, והרגשנו של החברה שלנו אופציה עצומה לסייע שלה לעבור מהעולם זה בטח אלינו ה-3 כאשר לצידה, עם איתה על פי רוב או שמא לזמן האחרון.
אדון וגברת סנדס (אחייניתה ששייך ל סבתא) וגברת למפרט (חברה השייך סבתא) יכנסו להיות איתה. אנו היינו שבו בעזרת בכדי לתמוך בו במעבר הקשה אחר לתמיד (הלידה זוהי המעבר הראשון). המוות דומה ללידה מבחינות דומות - כשהנשמה הגיעה לעולם, הרך הילוד בוכה (משום שהינו בודק מעולם רוחני אלי חומרי) וכול הקרובים ישמחו. כשאדם מת, נשמתו משתחררת מהעולם החומרי וחוזרת לביתה הרוחני, והקרובים בוכים. הנ"ל תמיד היינו מסוגלים לצפות שהנשמה צץ לטכנאי בצורה משמעותית יותר, היינו צוחקים בשמחה.
השעה האחרונה
זו גם התקשתה לנשום, ואנחנו הרגשנו המתקיימות מטעם נאחזת בחיים בגלל שהיא לא רצתה להיפרד מכם. בנה ראה שכל עוד בני האדם ביקום, סבתא אינן תיכנע למלאך המוות.
כשהוא לקלוט שכנראה אנחנו שלא מיומנות וידע לנתק את כל עצמנו מהדירה החדשה, הוא למעשה ניסה לבקש תירוץ טובה בשביל לאפשר לכל אחד לצאת. "רוצות לעיין את כל הנכד שלי? וכו' לא ראיתן את הפעילות. נלך אך לחצי זמן ונחזור מייד."
מקצועי בחלל חשנו מסוג עומדת למות מייד בסיומה של שנצא. הזכרנו איתה וידוי, ולמרות שלא ידעה עברית, נשמתה זיהתה את המילים ועיניה נפקחו לרווחה במבט מקיף הכרה. יש להמנע מ אותיות שיכולות לתאר את אותן המבט זה בהחלט. זו גם ידעה שהגיע זמנה.
בערך 40 זמנים כעבור שיצאנו, צרו קשר להודיע לכל מי שמעוניין מבית מגורים החולים ששייך ל נפטרה. מיהרנו לשם יחדש. זו נראתה למשל מלאך, כזה צנוע, ידיה וכו' חמות ואנחנו הרגשנו שמלאכים רוקדים באזור. הייתה רמה כל כך אינטימית באזור. ידעתי שנשמתה מתבוננת בנו מלמעלה.
הוא רק מלשהות באזור הזה, ידעתי בוודאות שסבתא שלי שוכנת במקום טובה.
אינו כל אחד זוכה שקרוביו הינן איתו ביומו האחרונות, יום מלא ברוחניות, כבוד ונחמה. כשהקרובים הגיעו לשבעה, למדנו בנושא החסדים המעניינים שסבתא עשתה.
שימשו בידה הרוב זכויות.
מרי מיידנברג-וייסמן הותירה שאותה נוסף הילדים נהדרים, שבעה נכדים מקסימם וארבעה עשר נינים מתוקים. מְהַסֵס נפטרה בכ"ח בחשוון תשס"ז.
*לעילוי נשמת מרים בת יצחק לייב, תהא נשמתה צרורה בצרור חייו.