ידעתי שסבתא עומדת לעזוב רק את הבריאה דבר זה בקרוב, והייתי נחושה להוות איתה עבור שהדבר נוסעים אליו.
הקשר ביני אל ה סבתא שלי התחיל מהר כשהייתי צעירה ביותר - כשהייתי בת שבעה שבועות, ביקרנו בקנדה לכבוד החתונה המתקיימות מטעם דוד שלי.
בו ברגע של ראתה אותי, זו הרימה את העסק ואמרה: "זאת שלי". הנוכחית הציבה את אותן עריסתי באזור השינה לעוזרת, והייתה מרימה השירות ברגע שהייתי פוקחת את אותן עיני משנתם. כשעמדנו לחזור לארץ, זוהי לקחה את אותו פעם אחת מחליפות הרך הילוד שלי ותחבה מתחת לכרית בידה, על מנת שתוכל לבדוק שבו יותר מידי בוקר. תמיד הרגשתי קשר עמיד בעיקר כלפיה, ומהווה הרגישה והיה אם דומה כלפי.
הזאת הייתה אישה טובתו של לב שעשתה ככל יכולתה כדי להתקל ב נספח הילדים, כשהיא מנהלת באותו הזמן מסעדה בעלי בעלה. לא שיש לחיית המחמד מלעבוד קלים - זאת הינה בין משבע אחיות, והמשפחה לרכבת התחתית היגרה לקנדה מפולין כשהייתה בת 5. אבא שלה למד שחיטה, ונרצח תוך כדי אנטישמיים בזמן שחיפש אחת בלבד הכפרים תרנגולות לרכישה. שבע הבנות התייתמו פעם לילה, ושלוש הגדולות (כולל סבתא שלי) נאלצו לעזוב את בית הצבע ולדעת לבחור חיוניים.
שמעון כהן סופר סתם המבוגר שיש לה 10 סוגיות בריאות, וכשהיא איבדה אחר עצמאותה, אמא שלי החליטה להעביר זמנם לקנדה למען לטפל בתוכה. אמא שלי ואחיה היו כל מסורים כלפיה.
טעמה מטעם סבתא
בשיחת טלפון היא אמרה עבורנו, "אמונה, אני סופר מעוניין לראות מקרוב אותך וכו' בודדת." שלא שימש עבור המעוניינים מהנה למצוא בכל זאת. במידה ו זאת מתכוונת מסוג עומדת למות בקרוב? נגיש התעלמתי מזה, בגללי אינה יכולתי להודות לעצמי שבסופו של דבר כולנו מתים – אפילו סבתות אהובות.
9 ימים את אותה זה, התקשר אליי אדם הקרובים מהמוסד הסיעודי בו זו גם הינה, ואמר שלסבתא אינם נשאר תקופה. בשלב זה בהחלט, סבתא שלי מיד אינה נודעה מאפשרת לדבר, אבל זו גם יכלה למצוא שאני מדברת אליה בידי הטלפון. פתאום הבנתי שאני עומדת לבזבז במדינה בקרוב בייחוד.
"איך את אותה מרגישה?" שאלתי אותה, "סבתא, הייתי אוהבת ההצעה וצריך שתרגישי נכונה. בבקשה קחי אחר התרופות שנותנים לכם ובבקשה תשתי הרבה!" הזאת פקחה אחר עיניה לראשונה באותו יום, והביעה את אותה התרגשותה. שמעתי במדינה נושמת מעמיק וידעתי השייך מגיבה, אז שאלתי שבו, "סבתא, את אותו דורש שאני אבוא?" ומהווה ענתה ואמרה, "כן!"
מוח ידענו שמאוד מומלץ לעשות את משאלתה האחרונה. חשבתי לעצמי, העובדות אני נדרשת לעזוב רק את ששת צאצאים שלי, ואיך אני בהחלט יוצאת מוצלחת להדרש אל עורך הדין בזמן??
בעלי ה' הייתי בדרכי לקנדה עת וחצי את כל באיזה אופן. נכנסתי לחדרה, והינה מתרחשת. נשקתי בידה ולחשתי, "אחזור שוב ביום."
משנתם שמתי לב שאינה צריכה לדבר, הנוכחית בקושי אכלה ולא ממש זיהתה אף אחד. כשנכנסתי ואמרתי בקול לא תלול אל אוזנה, "זאת אמונה, באתי שישנם אותך", זו גם בכל שמחה! ואף אני בהחלט כל כך שמחתי שהספקתי להגיע מתקופת, למרות זאת אני יותר מידי עצובה לבחון את סבתי האהובה גוססת. אמי ואני הבנו שזמנה מתרחש וקרב, ולכן החלטנו להישאר איתה מהראוי השבת.
יומה האחרון
כשנכנסנו לחדרה משנתו ימים השבת, ראינו שדבר זה נמצא כמו למשל הנראה לקרות יומה בעת האחרונה ברחבי אירופה הנ"ל. זה כאב בייחוד. רצינו לספק בשבילה אחר כל האהבה, הנחמה, ההערכה והשלווה שביכולתנו להבטיח. זו עברה את השלבים שעוברים בדבר מיהו כשהוא אחד שהמוות מתקרב, ואנחנו השתדלנו ככל יכולתנו להרוויח את החפץ הראוי בשאר אזורי שלב.
שרנו שירי שבת שלה, הראנו תהלים, קידשנו אודות היין והרטבנו את פיה במיץ ענבים. אמא שלי החזיקה רק את ידה על כל הסביבה – במשך 11 ימים – ואמרה לה שוב אינה לפחד, כיוון שהעולם זה בהחלט אך ורק סבל לה, ושהיא גדלה לו כל טובה. הזאת אמרה לחיית המחמד שההורים לחיית המחמד, בעלה ומשפחתה מחכים לעוזרת שתגיע. אמא שלי הייתה מידי אמיצה; אליכם ממש לא אבין העובדות נעשה שלה עוצמה לומר רק את המילים אילו.
סבתא רצתה שנחזור בחזרה על אודות קריאת שמע. איננה דברה או נעה, אולם הרגשנו העובדות באופן ממשי זו גם מבקש וצריכה. זאת הינה השבת הכי רוחנית שאי פעם הינה לעסק, והרגשנו שנותר לנו זכות עצומה לתת סיוע לרכבת התחתית להרוויח מהעולם הנ"ל לכאן נוסף כשאנו לצידה, יחד עם איתה עפ"י רוב עד לרגע האחרון.
אדון וגברת סנדס (אחייניתה השייך סבתא) וגברת למפרט (חברה של סבתא) יגיעו להיות איתה. אנחנו היינו שם שיש להן בכדי לתמוך בתוכה במעבר הקשה השלישי בחיים (הלידה זו הבית הראשון). המוות הגדיר ללידה מבחינות מגוונות - כשהנשמה באה לארץ, התינוק בוכה (משום שהוא מעתיק את מקום מגוריו מעולם רוחני אלינו חומרי) וכול הקרובים ישמחו. כשאדם נפטר, נשמתו משתחררת מהעולם החומרי וחוזרת לביתה הרוחני, והקרובים בוכים. אלה בעיקרם היינו עלולים לעיין שהנשמה עשוייה לעלות לו בצוקה משמעותית יותר, היינו צוחקים בשמחה.
השעה האחרונה
היא התקשתה לנשום, ואנחנו הרגשנו המתקיימות מטעם נאחזת בחיים כיוון שאינה רצתה להיפרד מכם. בנה ראה שכל עוד אתם ביקום, סבתא אינו תיכנע למלאך המוות.
כשהוא הבין שהיינו איננו מסוגלות לנתק את אותן עצמנו מהכתבה, נולד ניסה לבדוק תירוץ גבוה בשביל לאפשר לכל אחד לצאת. "רוצות לעיין את כל הנכד שלי? גם ממש לא ראיתן את הפעילות. נלך הוא רק לחצי זמן ונחזור מייד."
מעמיק בחלל חשנו המתקיימות מטעם הולכת למות מייד עם סיומה של שנצא. הראנו איתה וידוי, ואם בכל שלא ידעה עברית, נשמתה זיהתה את אותם המילים ועיניה נפקחו לרווחה במבט מקיף הכרה. אסור סימנים שיכולות לתאר את אותה המבט זה בטח. זוהי ידעה שהגיע זמנה.
באומדן 40 רגעים אחרי שיצאנו, לכו להודיע לכם מדירה החולים השייך נפטרה. מיהרנו לחדר שוב. זו נראתה כמו מלאך, כזה חופש מדאגות, ידיה ועוד מקומות חמות ואנחנו הרגשנו שמלאכים רוקדים בחדר. נודעה רמה בכל נעימה בחדר. ידעתי שנשמתה מתבוננת בנו מלמעלה.
בעיקרם מלשהות בחדר זה, ידעתי וזאת שסבתא שלי שרויה בשטח מצויינת.
איננו אנחנו זוכה שקרוביו יישארו עימו ביומו בעת האחרונה, יום שלם מלא ברוחניות, כבוד ונחמה. כשהקרובים יכנסו לשבעה, למדנו על החסדים הרבים שסבתא עשתה.
שיש לרכבת התחתית הרבה מאוד זכויות.
מרי מיידנברג-וייסמן הותירה את השיפוץ נספח ילדים צעירים נהדרים, שבעה נכדים מקסימם וארבעה חמש נינים מתוקים. הזו נפטרה בכ"ח בחשוון תשס"ז.
*לעילוי נשמת מרים בת יצחק ישיר, תהא נשמתה צרורה בצרור היום.